ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
כַּמָּה הוּא קִשּׁוּיָהּ. דְּלֹא אָתְיָא לִידֵי זִיבָה בְּכָל דָּמִים שֶׁתִּרְאֶה:
אֲפִלּוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים יוֹם. אִם לֹא שָׁפְתָה יוֹם אֶחָד סָמוּךְ לַלֵּידָה, לֹא אָתְיָא לִידֵי זִיבָה וְלֹא הַוְיָא יוֹלֶדֶת בְּזוֹב:
דַּיָּהּ חָדְשָׁהּ. דַּיָּהּ אִם נְטַהֵר אֶת הַקֹּשִׁי חֹדֶשׁ אֶחָד, דְּהַיְנוּ חֹדֶשׁ תְּשִׁיעִי. אֲבָל קָשְׁתָה שְׁלֹשָׁה בְּתוֹךְ אַחַד עָשָׂר יְמֵי זִיבָה בְּחֹדֶשׁ שְׁמִינִי וַאֲפִלּוּ קָשְׁתָה וְהוֹלֶכֶת כָּל תְּשִׁיעִי, הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב מֵחֲמַת שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁל שְׁמִינִי:
אֵין קִשּׁוּי יוֹתֵר מִשְּׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. שֶׁאִם קָשְׁתָה וְרָאֲתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת וְהָיְתָה מַקְשָׁה וְהוֹלֶכֶת כָּל הַשַּׁבָּתוֹת אַחֲרֵי כֵן, הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב מֵחֲמַת שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁהָיוּ קֹדֶם הַשְּׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן: