ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ה
תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. טְמֵאָה שְׁבוּעַיִם כִּנְקֵבָה, וִימֵי טֹהַר שֶׁלָּהּ שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה יוֹם בִּלְבַד כְּזָכָר:
טֻמְטוּם וְזָכָר אַנְדְּרוֹגִינוֹס וְזָכָר. כְּגוֹן שֶׁיָּלְדָה תְּאוֹמִים, אֶחָד טֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְהָאֶחָד זָכָר וַדַּאי:
תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. וְלֹא אָמְרִינַן מִדְּהַאי זָכָר וַדַּאי, הַאי נַמִּי זָכָר:
תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה בִלְבָד. דַּאֲפִלּוּ הָוֵי טֻמְטוּם זָכָר, בָּתַר נְקֵבוֹת אָזְלִינַן, דְּכָל יְמֵי זָכָר בֵּין לְטֻמְאָה בֵּין לְטָהֳרָה מֻבְלָעִים תּוֹךְ שֶׁל נְקֵבָה:
מְחֻתָּךְ. אֲבָרִים אֲבָרִים:
מְסֹרָס. לָשׁוֹן הָפוּךְ הוּא. כְּמוֹ, סָרֵס הַמִּקְרָא וְדָרְשֵׁהוּ [בָּבָא בַתְרָא קיט.]:
מִשֶּׁיָּצָא רֻבּוֹ הֲרֵי הוּא כְיָלוּד. וְרֹאשׁוֹ כְּרֻבּוֹ. הִלְכָּךְ מִשֶּׁיָּצָא רֹאשׁוֹ שֶׁל מְחֻתָּךְ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל שְׁאָר הַגּוּף בִּפְנִים, הֲרֵי הוּא כְּיָלוּד:
פַּדַּחְתּוֹ. מִצְחוֹ: