ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ד
סַנְדָּל. חֲתִיכַת בָּשָׂר עֲשׂוּיָה כִּדְמוּת לָשׁוֹן שֶׁל שׁוֹר. וּמִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהּ צוּרַת סַנְדָּל קוֹרִין לָהּ סַנְדָּל. וְהוּא רָגִיל לָבֹא עִם וָלָד. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים, סַנְדָּל, שָׂנאוּי (ולד) [וְדַל]:
שִׁלְיָא. כְּמִין קְרוּם שֶׁהַוָּלָד מֻנָּח בְּתוֹכָהּ. וּתְחִלָּתָהּ כְּחוּט שֶׁל עֵרֶב. וּכְשֶׁהִיא הוֹלֶכֶת וְרוֹוַחַת, רְחָבָה כְּתֻרְמוֹס, וַחֲלוּלָה כַּחֲצוֹצֶרֶת. וְאֵין שִׁלְיָא פְּחוּתָה מִטֶּפַח:
הַבַּיִת טָמֵא. מִשּׁוּם אֹהֶל הַמֵּת, דְּוָלָד הֲוָה בָּהּ וּמֵת:
נִמּוֹק הַוָּלָד. וְנַעֲשָׂה דָּם וְנִתְעָרֵב בְּדַם הַלֵּידָה וּבָטֵל בְּרֹב, וְאֵין הַבַּיִת טָמֵא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: