ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ד
כָּל הַנָּשִׁים בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְבַעֲלֵיהֶן. וְאֵין צָרִיךְ לִשְׁאֹל לָהּ אִם הִיא טְהוֹרָה. וְהָנֵי מִילֵי, כְּשֶׁהִנִּיחָהּ בְּחֶזְקַת טְהוֹרָה:
הַבָּאִין מִן הַדֶּרֶךְ נְשֵׁיהֶן לָהֶן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא הָנֵי מִילֵי הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בְּמָתָא, דְּרַמְיָא אַנַּפְשַׁהּ וּבָדְקָה, אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיתֵיהּ בְּמָתָא, דְּלֹא רַמְיָא אַנַּפְשַׁהּ, לֹא, קָמַשְׁמַע לָן:
שְׁנֵי עִדִּים עַל כָּל תַּשְׁמִישׁ. אֶחָד לְפָנָיו וְאֶחָד לְאַחֲרָיו, וּלְמָחָר תְּעַיֵּן בָּהֶם:
אוֹ תְשַׁמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר. וְתִבְדֹּק לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ עֵד שֶׁקִּנְּחָה בּוֹ:
דַּיָּהּ בִּשְׁנֵי עִדִּים כָּל הַלָּיְלָה. אֶחָד לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ רִאשׁוֹן, וְאֶחָד לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ אַחֲרוֹן. וְאַף עַל גַּב דְּמִשְׁמְשָׁה וְלֹא יָדְעָה אִי רָאֲתָה דָּם בֵּינֵי וּבֵינֵי, בֵּין לְבֵית שַׁמַּאי בֵּין לְבֵית הִלֵּל לֹא אִכְפַּת לָן, דְּלֹא הֻצְרְכוּ אֶלָּא לְחֹמֶר טָהֳרוֹת: