ברטנורא על משנה נדה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ו
וּבַמֶּה אָמְרוּ. אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּן שְׁעָתָן:
בִּרְאִיָה רִאשׁוֹנָה. שֶׁרָאֲתָה הַבְּתוּלָה, וְהַמְעֻבֶּרֶת וְהַמֵּנִיקָה, וְהַזְּקֵנָה לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת מֵחֲמַת זִקְנָתָהּ:
אֲבָל בַּשְּׁנִיָּה מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת. שֶׁהֲרֵי חָזְרָה לְקַדְמוּתָהּ לִהְיוֹת דָּמֶיהָ מְצוּיִין בָּהּ:
מֵאֹנֶס. כְּגוֹן דְּקָפְצָה וְרָאֲתָה, אוֹ מֵחֲמַת פַּחַד, אוֹ שֶׁאָכְלָה דָּבָר הַמַּגִּיר דָּם: