ברטנורא על משנה נגעים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יד · משנה יב
שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר יָצָא. [אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה מֵבִיא] וְתָבֹא עָלָיו בְּרָכָה. וְאַיְדֵי דְבָעֵי לְמִתְנֵי בַסֵּיפָא לֹא יָצָא, תָּנָא רֵישָׁא יָצָא:
מֵבִיא אָדָם עַל [יְדֵי] בְנוֹ וּבִתּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשִׁיר, מֵבִיא עֲלֵיהֶם קָרְבַּן עָנִי אִם הֵם עֲנִיִּים, וְקָרְבָּן זֶה מְטַהֲרָן לֶאֱכֹל בַּזְּבָחִים, כְּדַאֲמַרַן הֵבִיא כַפָּרָתוֹ אוֹכֵל בַּקָּדָשִׁים:
אַף עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ מֵבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר. דְּאִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא כְּגוּפוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִיא עָלֶיהָ קָרְבַּן עָנִי אִם הוּא עָשִׁיר. וְלֹא קָרְבַּן מְצֹרָע בִּלְבַד, אֶלָּא הוּא הַדִּין לְכָל קָרְבָּן שֶׁהִיא חַיֶּבֶת, אֵינוֹ מֵבִיא עָלֶיהָ קָרְבַּן עָנִי אִם הוּא עָשִׁיר: