ברטנורא על משנה נגעים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יד · משנה י
נָטַל מִלֹּג הַשֶּׁמֶן. שֶׁהֶעֱלָה אֶת הַלֹּג עִם הָאָשָׁם בִּמְקוֹם שְׁחִיטָתוֹ בַצָּפוֹן וְהָיָה מְזֻמָּן שָׁם:
לְתוֹךְ כַּפּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. מִשּׁוּם דִּכְתִיב וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן, מַשְׁמַע שֶׁהַכֹּהֵן הָעוֹשֶׂה אֶת הַהַזָּאוֹת הָיָה יוֹצֵק עַל כַּף כֹּהֵן אַחֵר:
כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמָר שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה'. וְלֹא שֶׁהָיָה מַכְנִיס אֶת הַשֶּׁמֶן בַּהֵיכָל לְהַזּוֹת כְּנֶגֶד הַפָּרֹכֶת, אֶלָּא בָעֲזָרָה הָיָה עוֹמֵד וְהָיָה הוֹפֵךְ פָּנָיו לְצַד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וּמַזֶּה עַל קַרְקַע הָעֲזָרָה:
עַל כָּל הַזָּאָה טְבִילָה. עַל כָּל פַּעַם שֶׁמַּזֶּה טוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ בַשֶּׁמֶן, וְלֹא שֶׁיִּטְבֹּל אֶצְבָּעוֹ פַעַם אַחַת וְיַזֶּה מֵאוֹתָהּ טְבִילָה שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ הַזָּאוֹת. דְּשֶׁבַע פְּעָמִים, אַטְּבִילַת אֶצְבָּעוֹ נַמִּי קָאֵי:
בֵּין שֶׁנָּתַן בֵּין שֶׁלֹּא נָתַן כִּפֵּר. וּטְהַר גַּבְרָא:
וּמַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ לֹא כִפֵּר. קַמֵּי שְׁמַיָּא, שֶׁלֹּא עָשָׂה מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:
חָסַר הַלֹּג. שֶׁמֶן שֶׁל מְצֹרָע:
עַד שֶׁלֹּא יָצַק. לְכַפּוֹ הַשְּׂמָאלִית, יְמַלְּאֶנָּה. וְלֹא אָמְרִינַן דְּקָבְעָה לֵיהּ הַלֹּג שֶׁהוּא כְלִי שָׁרֵת, אֶלָּא יְצִיקָה קָבְעָה:
עַד שֶׁלֹּא נָתַן. שֶׁבַע מַתָּנוֹת. דְּסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתַּן שֶׁבַע קָבַע, וְלֹא יְצִיקָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: