ברטנורא על משנה נגעים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יב · משנה ו
אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. דִּכְתִיב וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת. יָכוֹל יֵלֵךְ לְבֵיתוֹ וְיַסְגִּיר, תַּלְמוּד לוֹמַר אֶל פֶּתַח הַבָּיִת, אִי אֶל פֶּתַח הַבַּיִת, יָכוֹל יַעֲמֹד תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף וְיַסְגִּיר, תַּלְמוּד לוֹמַר וְיָצָא מִן הַבַּיִת, עַד שֶׁיֵּעָקֵר מִכָּל הַבַּיִת:
וְלֹא סִיד מִכָּל מָקוֹם. דִּכְתִיב וְעָפָר אַחֵר יִקַּח, וְסִיד לֹא הָוֵי עָפָר אֶלָּא אֶבֶן שְׂרֵפָה:
לֹא אַחַת תַּחַת שְׁתַּיִם. אֶבֶן גְּדוֹלָה שֶׁמְּמַלְּאָה מְקוֹם הַשְּׁתַיִם:
מִכָּאן אָמְרוּ אוֹי לָרָשָׁע וְאוֹי לִשְׁכֵנוֹ. שֶׁאִם כֹּתֶל מַפְסִיק בֵּין שְׁנֵי בָתִּים וְנִרְאָה נֶגַע בַּכֹּתֶל לְצַד בַּיִת זֶה, בַּעַל הַבַּיִת הָאַחֵר צָרִיךְ לְהִטַּפֵּל עִמּוֹ, דִּכְתִיב וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים, לְשׁוֹן רַבִּים. וְלָזֶה שֶׁהַנֶּגַע לְצַד בֵּיתוֹ קוֹרֵא רָשָׁע, שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִים עַל לָשׁוֹן הָרָע כְּדַאֲמַרַן:
שְׁנֵיהֶם קוֹצְעִים. לְשׁוֹן וְאֶת הַבַּיִת יַקְצִעַ:
יִקַּח וְטָח. לְשׁוֹן יָחִיד, לְמַעוֹטֵי חֲבֵרוֹ שֶׁאֵין מִטַּפֵּל עִמּוֹ בַטִּיחָה: