ברטנורא על משנה נגעים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יב · משנה ה
לֹא יִגְזֹר. לֹא יִפְסֹק הַדַּיָּן לוֹמַר שֶׁהוּא נֶגַע וַדַּאי, מִדִּכְתִיב כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת, וְלֹא כְתִיב נֶגַע:
אֲפִלּוּ חֲבִילֵי עֵצִים. שֶׁאֵינָן בִּכְלַל טֻמְאָה, צָרִיךְ לְפַנּוֹת. וְהָא דִכְתִיב וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת, דְּמַשְׁמַע דְּאַטֻּמְאָה קָפֵיד רַחֲמָנָא, סְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה דְּמִלְּתָא בְאַנְפֵּי נַפְשַׁהּ הִיא, לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּכֵלִים דַּהֲווּ מֵעִקָּרָא נַמִּי מִטַּמּוּ אִי שָׁבֵיק לְהוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
עֵסֶק זֶה לַפִּנּוּי. בִּתְמִיָּה, וְכִי לְהַעֲסִיקוֹ לְפַנּוֹת אֶת הַבַּיִת הֻצְרַךְ הַכָּתוּב, שֶׁאַתָּה מַזְקִיקוֹ לְפַנּוֹת דְּבָרִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִים טֻמְאָה, עַל כָּרְחָךְ לֹא בָא הַכָּתוּב לִדְרֹשׁ אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁדּוֹרֵשׁ רַבִּי מֵאִיר שֶׁהַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל:
פַּכּוֹ. לְשׁוֹן פַּכִּים קְטַנִּים:
תִּפְיוֹ. מָקוֹם שֶׁאוֹפֶה וּמְבַשֵּׁל בּוֹ קְדֵרָתוֹ, כְּגוֹן תַּנּוּר וְכִירַיִם שֶׁל חֶרֶס הַמִּטַּלְטְלִין. וְיֵשׁ סְפָרִים שֶׁגּוֹרְסִים טִפְיוֹ בְּטֵי"ת, וְהוּא כְּלִי חֶרֶס קָטָן מְאֹד שֶׁאֵין הַמַּשְׁקֶה יוֹצֵא הֵימֶנּוּ אֶלָּא טִיף טִיף. וְכָל אֵלּוּ אֵין לָהֶם טָהֳרָה בְמִקְוֶה:
אִם כָּךְ עַל שֶׁל רָשָׁע. שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִים עַל לָשׁוֹן הָרָע: