ברטנורא על משנה נגעים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יא · משנה ט
הַמַּעֲלֶה מִן הַפְּקַעַת לַחֲבֶרְתָּהּ. פְּעָמִים שֶׁהַנָּשִׁים עוֹשׂוֹת פְּקַעַת בַּת אַמָּה אוֹ בַּת שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמְגַלְגְּלוֹת וּמְסַבְּבוֹת מִזּוֹ לָזוֹ לַעֲשׂוֹת פְּקַעַת גְּדוֹלָה, וְאִם עַד שֶׁלֹּא תַעֲלֶה אֶת כֻּלָּהּ נִרְאָה נֶגַע בְּאַחַת מֵהֶן וְחוּט מְחַבְּרָן, הָוֵי הַשֵּׁנִי טָהוֹר:
סְלִיל. עֵץ חָלוּל כְּמִין קָנֶה שֶׁמְּחַבְּרִים עָלָיו הַמַּטְוֶה:
כֹּבֶד הָעֶלְיוֹנָה. שְׁנֵי עֵצִים עֲגֻלִּים שֶׁהָאוֹרְגִין כּוֹרְכִים בָּהֶן הַשְּׁתִי שֶׁלָּהֶן וְגוֹלְלִין, וְנִרְאָה נֶגַע בַּכֹּבֶד הָאֶחָד,
הַשֵּׁנִי טָהוֹר. דְּלֹא הָוֵי חִבּוּר:
וְכֵן שְׁנֵי דַפֵּי חָלוּק. נַמִּי אֵינָן חִבּוּר. וְלֹא כְעֵין חֲלוּקִים שֶׁלָּנוּ שֶׁמְּחַתְּכִים וּמְחַבְּרִין בּוֹ בָתֵּי הַזְּרוֹעַ וּשְׁאָר חֲתִיכוֹת בִּתְפִירָה שֶׁל חִבּוּר גָּמוּר, דְּהַהוּא וַדַּאי חֲשִׁיב חִבּוּר כְּאִלּוּ הוּא בֶגֶד אֶחָד, אֶלָּא מַיְרֵי דְּלֹא מִחַבַּר כֻּלֵּי הַאי:
בְּנֶפֶשׁ הַמַּסֶּכֶת. חוּט הָעֵרֶב שֶׁנִּכְנָס לְתוֹךְ הַשְּׁתִי כַּנֶּפֶשׁ לְתוֹךְ הַגּוּף, וְעַד שֶׁיִּתְיַשְּׁבוּ עַל מְכוֹנָם אֵצֶל הָאָרוּג הָוֵי כִשְׁתִי לְהִצְטָרֵף עִמּוֹ לְנֶגַע כַּגְּרִיס. אִי נַמִּי, בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁאוֹרֵג בּוֹ שְׁנֵי בָתֵּי נִירִים קֹדֶם שֶׁיֶּאֱרֹג בּוֹ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ:
וּבַשְּׁתִי הָעוֹמֵד. הֵם חוּטֵי הַשְּׁתִי שֶׁבֵּין כֹּבֶד הָעֶלְיוֹן לַתַּחְתּוֹן, שֶׁעוֹמְדִים שָׁם לֵאָרֵג וּלְהָסֵךְ בָּהֶן חוּטֵי הָעֵרֶב. וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא תֵימָא כָּל חוּט וְחוּט עוֹמֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְאֵין בּוֹ רֹחַב כַּגְּרִיס, אֶלָּא כֻלָּם חִבּוּר זֶה לָזֶה, וְאִם נִרְאָה (נמי) נֶגַע בְּצַד זֶה, טָמֵא בְּצַד אַחֵר:
אִם הָיָה רָצוּף. שֶׁהַחוּטִים רְצוּפִים זֶה אֵצֶל זֶה כְּעֵין רִצְפָּה, שֶׁאוֹרְגִין זֶה אֵצֶל זֶה, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָאוֹרְגִים לְיַשְּׁבָן לִהְיוֹת אֲרִיגָתָם מְכֻוֶּנֶת, אָז חֲשִׁיבָא חִבּוּר. וְאִי לָאו הָכִי, חֲזִינַן כָּל חוּט כְּאִלּוּ עוֹמֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְלֹא הָוֵי חִבּוּר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: