ברטנורא על משנה נגעים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ג
אָמְרוּ לוֹ לָמָּה. יַסְגִּיר הָא אִי אֶפְשָׁר לְהִוָּלֵד לוֹ סִימַן טֻמְאָה:
לְגַדֵּל שֵׂעָר אֵין רְאוּיָה. דְּכַף הַיָּד אֵינוֹ מְגַדֵּל שֵׂעָר לְעוֹלָם:
לְפִשְׂיוֹן אֵינָהּ פּוֹשָׂה. דִּשְׁחִין וּמִכְוָה אֵין פּוֹשִׂין לְעוֹר הַבָּשָׂר:
לְמִחְיָה אֵינָהּ מִטַּמָּא. דְּהָא תְנַן בִּשְׁנֵי סִימָנִים בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִשְׂיוֹן, וְלֹא בְמִחְיָה:
שֶׁמָּא תִכְנֹס. כַּגְּרִיס, וּכְשֶׁיִּרְאֶנָּה הַכֹּהֵן בְּסוֹף שָׁבוּעַ יִפְטֹר אוֹתוֹ, וּלְאַחַר הַפְּטוּר תַּחֲזֹר וְתִפְשֶׂה בְתוֹךְ הַשְּׁחִין שֶׁמְּקוֹמוֹ כַּסֶּלַע, וְיַחְלִיט:
אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי מְקוֹמָהּ כַּגְּרִיס. כְּלוֹמַר, וְאִם הָיָה מְקוֹם הַצָּרֶבֶת כַּגְּרִיס בִּלְבַד וְהַבַּהֶרֶת בְּתוֹכָהּ, לָמָּה יַסְגִּיר, וַהֲלֹא אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר כָּאן שֶׁמָּא תִכְנֹס וְתִפְשֶׂה:
אָמַר לָהֶן לֹא שָׁמַעְתִּי. כְּלוֹמַר גַּם זֶה יַסְגִּיר, אֲבָל לֹא שָׁמַעְתִּי בוֹ טַעַם:
אֲלַמֵּד בּוֹ. תַּרְשֵׁנִי שֶׁאֲלַמֵּד בְּדִין זֶה דָּבָר:
אִם לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים הֵן. אִם תִּמְצָא טַעַם לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ שֶׁטָּעוּן הֶסְגֵּר, אֱמֹר, אֲבָל לְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ טָעוּן הֶסְגֵּר לֹא תֹאמַר, שֶׁאֵינִי מַנִּיחַ מַה שֶּׁקִּבַּלְתִּי מֵרַבּוֹתַי וְשׁוֹמֵעַ מִמְּךָ:
שֶׁמָּא יִוָּלֵד לוֹ שְׁחִין אַחֵר חוּצָה לוֹ וְיִפְשֶׂה לְתוֹכוֹ. שֶׁשְּׁחִין פּוֹשֶׂה לִשְׁחִין. וְכֵן הֲלָכָה: