ברטנורא על משנה נגעים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט
משנה א
הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה מִטַּמְּאִין בְּשָׁבוּעַ אֶחָד. אִם נוֹלַד בִּמְקוֹמָן בַּהֶרֶת, מַסְגִּירָן שָׁבוּעַ אֶחָד, וּלְסוֹף שָׁבוּעַ אִם יֵשׁ בּוֹ שֵׂעָר לָבָן אוֹ פִשְׂיוֹן, מַחְלִיטוֹ. וְאִם לָאו, פּוֹטְרוֹ. אֲבָל בְּמִחְיָה אֵין מִטַּמְּאִין, דְּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בָּעִינַן, וְאֵין זֶה בָּשָׂר חַי, כֵּיוָן דִּמְקוֹמוֹ שְׁחִין וּמִכְוָה:
בְּגֶפֶת. פְּסֹלֶת שֶׁל זֵיתִים, וְהוּא חַם מֵחֲמַת עַצְמוֹ. וְכֵן חַמֵּי טְבֶרְיָא מֵחֲמַת מְקוֹרָן הֵן חַמִּים וְלֹא מֵחֲמַת הָאוּר:
כֹּל שֶׁאֵינוֹ מֵחֲמַת הָאֵשׁ זֶהוּ שְׁחִין. לַאֲתוֹיֵי אֲבָר מֵעִקָּרוֹ:
רֶמֶץ. אֵפֶר כִּירָה, וְחַם מֵחֲמַת הָאוּר:
כֹּל שֶׁהוּא מֵחֲמַת הָאֵשׁ. לַאֲתוֹיֵי חַמֵּי הָאוּר:
משנה ב
אֵין מִצְטָרְפִין. חֲצִי גְרִיס שְׁחִין וַחֲצִי גְרִיס מִכְוָה, אֵין מִצְטָרְפִין לְכַגְּרִיס:
וְאֵין פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה. דְּאִם שְׁחִין וּמִכְוָה זֶה אֵצֶל זֶה, וּבְאֶחָד מֵהֶן בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס, וְהִסְגִּירָהּ, וּבְסוֹף שָׁבוּעַ פָּשְׂתָה לַחֲבֵרוֹ אוֹ לְעוֹר הַבָּשָׂר, אֵין מַחְלִיטוֹ. וְכֵן אִם הַבַּהֶרֶת בְּעוֹר הַבָּשָׂר וּפָשְׂתָה לַשְּׁחִין אוֹ לַמִּכְוָה, לֹא חָשׁוּב פִּשְׂיוֹן:
הָיוּ מוֹרְדִין. שֶׁלֹּא נִתְרַפְּאוּ יָפֶה וְלֹא נִקְרַם הָעוֹר וַעֲדַיִן מוֹצִיאִין לֵחָה, אֵין מְטַמְּאִין בַּנְּגָעִים, דִּכְתִיב [וַיִּקְרָא יג] שְׁחִין וְנִרְפָּא, וּבְמִכְוָה כְתִיב [שָׁם] וְהָיְתָה מִחְיַת הַמִּכְוָה:
אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה מְקוֹמוֹ צַלֶּקֶת. שֶׁנִּכָּר שֶׁהָיָה שָׁם שְׁחִין אוֹ מִכְוָה וְאֵין שָׁוֶה לִשְׁאָר עוֹר בָּשָׂר, אַף עַל פִּי כֵן נִדּוֹן כְּעוֹר הַבָּשָׂר, מֵאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה קְרוּם חָזָק:
משנה ג
אָמְרוּ לוֹ לָמָּה. יַסְגִּיר הָא אִי אֶפְשָׁר לְהִוָּלֵד לוֹ סִימַן טֻמְאָה:
לְגַדֵּל שֵׂעָר אֵין רְאוּיָה. דְּכַף הַיָּד אֵינוֹ מְגַדֵּל שֵׂעָר לְעוֹלָם:
לְפִשְׂיוֹן אֵינָהּ פּוֹשָׂה. דִּשְׁחִין וּמִכְוָה אֵין פּוֹשִׂין לְעוֹר הַבָּשָׂר:
לְמִחְיָה אֵינָהּ מִטַּמָּא. דְּהָא תְנַן בִּשְׁנֵי סִימָנִים בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִשְׂיוֹן, וְלֹא בְמִחְיָה:
שֶׁמָּא תִכְנֹס. כַּגְּרִיס, וּכְשֶׁיִּרְאֶנָּה הַכֹּהֵן בְּסוֹף שָׁבוּעַ יִפְטֹר אוֹתוֹ, וּלְאַחַר הַפְּטוּר תַּחֲזֹר וְתִפְשֶׂה בְתוֹךְ הַשְּׁחִין שֶׁמְּקוֹמוֹ כַּסֶּלַע, וְיַחְלִיט:
אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי מְקוֹמָהּ כַּגְּרִיס. כְּלוֹמַר, וְאִם הָיָה מְקוֹם הַצָּרֶבֶת כַּגְּרִיס בִּלְבַד וְהַבַּהֶרֶת בְּתוֹכָהּ, לָמָּה יַסְגִּיר, וַהֲלֹא אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר כָּאן שֶׁמָּא תִכְנֹס וְתִפְשֶׂה:
אָמַר לָהֶן לֹא שָׁמַעְתִּי. כְּלוֹמַר גַּם זֶה יַסְגִּיר, אֲבָל לֹא שָׁמַעְתִּי בוֹ טַעַם:
אֲלַמֵּד בּוֹ. תַּרְשֵׁנִי שֶׁאֲלַמֵּד בְּדִין זֶה דָּבָר:
אִם לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים הֵן. אִם תִּמְצָא טַעַם לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ שֶׁטָּעוּן הֶסְגֵּר, אֱמֹר, אֲבָל לְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ טָעוּן הֶסְגֵּר לֹא תֹאמַר, שֶׁאֵינִי מַנִּיחַ מַה שֶּׁקִּבַּלְתִּי מֵרַבּוֹתַי וְשׁוֹמֵעַ מִמְּךָ:
שֶׁמָּא יִוָּלֵד לוֹ שְׁחִין אַחֵר חוּצָה לוֹ וְיִפְשֶׂה לְתוֹכוֹ. שֶׁשְּׁחִין פּוֹשֶׂה לִשְׁחִין. וְכֵן הֲלָכָה: