ברטנורא על משנה נגעים· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
זוֹקְקָהּ לְשֵׂעָר לָבָן וּלְפִסְיוֹן. דְּאִי אִיכָּא בְאוֹתוֹ הַחוּט שֵׂעָר לָבָן, מַחְלִיטוֹ. אוֹ אִם פָּשָׂה אֵצֶל הַחוּט בְּסוֹף שָׁבוּעַ, טָמֵא. אֲבָל אִם אֵין בְּרֹחַב הַחוּט שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְאִית בֵּיהּ שֵׂעָר לָבָן, לֹא מְטַמֵּא, דְּלָא חֲשִׁיב מִן הַנֶּגַע. וְכֵן אִם פָּשָׂה אֵצֶל הַחוּט שֶׁאֵין בְּרָחְבּוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, כְּפִשְׂיוֹן רָחוֹק מִן הַנֶּגַע הוּא חָשׁוּב וּבָעֵי כַּגְּרִיס:
אֲבָל לֹא לְמִחְיָה. דַּאֲפִלּוּ יֵשׁ בְּרֹחַב הַחוּט שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, אֵין מִחְיָה שֶׁבּוֹ מְטַמְּאָה. שֶׁהַמִּחְיָה צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא מְבֻצֶּרֶת בְּאֶמְצַע הַנֶּגַע כְּמִבְצָר שֶׁהוּא בְאֶמְצַע הָעִיר:
מְצָרְפָן. וְנִדּוֹנִים כְּנֶגַע אֶחָד. וְאִם פָּשָׂה אַחַת מֵהֶן מַשֶּׁהוּ, אוֹ נוֹלַד שֵׂעָר לָבָן בְּאַחַת מֵהֶן, מַחְלִיט עַל שְׁתֵּיהֶן:
וְאִם לָאו אֵינוֹ מְצָרְפָן. וְנִדּוֹנִים כִּשְׁנֵי נְגָעִים, וְאִם פָּשְׂתָה הָאַחַת וְהָאַחֶרֶת לֹא פָשְׂתָה, מַחְלִיט בְּזוֹ וּמַסְגִּיר בְּזוֹ. וְנַפְקָא מִנַּהּ, דִּלְכִי מִטְּהַר בָּעֵי לַאֲתוֹיֵי שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת: