ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ד
פְּרַקְסִין. לְבוּשׁ הַתַּחְתּוֹן שֶׁעַל הַבָּשָׂר, וְהוּא פָתוּחַ בַּכְּתֵפַיִם, וּכְשֶׁלּוֹבְשׁוֹ קוֹשְׁרוֹ עַל הַכָּתֵף, וּבִשְׁעַת הֶפְשֵׁט מַתִּירוֹ:
וְשָׂפָה שֶׁל סָדִין צָרִיךְ לְמַתֵּחַ. הַקְּמָטִים שֶׁיֵּשׁ בִּשְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, כְּדֵי שֶׁיָּבֹאוּ הַמַּיִם בֵּין אוֹתָם הַקְּמָטִים:
לְמַתֵּחַ. לְפָשְׁטָן וּלְמָשְׁכָן. כְּמוֹ וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת (ישעיה מ):
וּשְׁנָצִין שֶׁל סַנְדָּל. רְצוּעוֹת שֶׁקּוֹשְׁרוֹ בָהֶן:
שֶׁיְּבַעְבֵּעוּ. כְּשֶׁמַּטְבִּיל אָדָם בֶּגֶד בְּמַיִם, עוֹלִין כְּמִין אֲבַעְבּוּעוֹת בַּמַּיִם. וּכְשֶׁהֵן מְכֻבָּסִים וּמַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עֲלֵיהֶן, מִשֶּׁהִתְחִילוּ הַמַּיִם לְבַעְבֵּעַ, טָהֲרוּ, לְפִי שֶׁהֻשְּׁקוּ הַמַּיִם הַבְּלוּעִים בּוֹ לְמֵי הַמִּקְוֶה. אֲבָל כְּשֶׁהֵן נְגוּבִים אֵין הַמַּיִם בָּאִין בְּכֻלּוֹ עַד שֶׁיָּנוּחוּ מִבִּעְבּוּעָן. שֶׁכְּשֶׁאָדָם מַטְבִּיל סָדִין וְאֵין יָכוֹל לְשָׁטְחוֹ שֶׁאֵין הַמִּקְוֶה רְחָבָה כָל כָּךְ, תּוֹחֲבוֹ בַמַּיִם כְּשֶׁהוּא מְקֻפָּל וּמִתּוֹךְ כָּךְ מְבַעְבְּעִים הַמַּיִם, וּכְשֶׁנָּחִין מִבִּעְבּוּעָן בְּיָדוּעַ שֶׁבָּאוּ הַמַּיִם בְּכֻלּוֹ: