ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ג
קִשְׁרֵי הֶעָנִי. בְּגָדָיו שֶׁל עָנִי שֶׁנִּקְרְעוּ וּקְשָׁרָן, הַקֶּשֶׁר הַהוּא אֵינוֹ עָשׂוּי לְהַתִּיר לְעוֹלָם, הִלְכָּךְ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַתִּירוֹ בִשְׁעַת טְבִילָה כְּדֵי שֶׁיָּבֹאוּ עָלָיו מַיִם:
וְהַנִּימִין. נִימִין וּפְתִילִין שֶׁתּוֹלִין עַל שְׂפַת הַסָּדִין לְנוֹי וְעוֹשִׂין בָּהֶן קְשָׁרִים, וְאֵינָן עֲשׂוּיִין לְהַתִּיר לְעוֹלָם:
וַחֲבַט שֶׁל סַנְדָּל. אָזְנַיִם שֶׁיֵּשׁ לִרְצוּעוֹת שֶׁל סַנְדָּל, אֵין צָרִיךְ לְהַתִּיר הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהֶן בִּשְׁעַת טְבִילָה, שֶׁאֵין אוֹתוֹ קֶשֶׁר עָשׂוּי לְהַתִּיר:
בִּזְמַן שֶׁהִיא חוֹצָה. שֶׁהַקֶּשֶׁר חוֹצֵץ, שֶׁאֵין הַמַּיִם נִכְנָסִים לְתוֹכָהּ. וְאֵימָתַי יִהְיֶה זֶה, כְּשֶׁהַקֶּשֶׁר מְהֻדָּק יָפֶה וְאָז אֵינוֹ עָשׂוּי לְהַתִּיר. וּלְפִי שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהִתְקַיֵּם, אֵין צָרִיךְ לְהַתִּירוֹ בִשְׁעַת טְבִילָה:
וְשֶׁל זְרוֹעַ. קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלָּה שֶׁל יָד:
בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. דְּמִהַדַּק הַקֶּשֶׁר הַרְבֵּה, וְאֵין הָרְצוּעָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת בּוֹ:
וְאָזְנֵי הַחֵמֶת. אָזְנֵי הַנּוֹד יֵשׁ בָּהֶם קְשָׁרִים מְהֻדָּקִין:
תַּרְמוּל. כִּיס גָּדוֹל שֶׁל עוֹר שֶׁנּוֹשְׂאִין הָרוֹעִים. וּבִלְשׁוֹן מִקְרָא קָרוּי יַלְקוּט: