ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה א
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל טְהוֹרָה. וַאֲפִלּוּ עֲיָרוֹת שֶׁל כּוּתִים שֶׁבְּתוֹכָהּ. שֶׁלֹּא גָזְרוּ טֻמְאָה אֶלָּא עַל אֶרֶץ הָעַמִּים בְּחוּצָה לָאָרֶץ:
וּמִקְוְאוֹתֶיהָ טְהוֹרִים. וְלֹא מַחְזְקִינַן לְהוּ בִשְׁאוּבִים, דִּסְתָמָא בְהֶכְשֵׁר נַעֲשׂוּ:
לְבַעֲלֵי קְרָיִין. לְהַתִּירָן בְּדִבְרֵי תוֹרָה. דְּבַעַל קֶרִי אָסוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה עַד שֶׁיִּטְבֹּל, וְכִי טָבֵיל אֲפִלּוּ בְמִקְוֶה שֶׁכָּל מֵימָיו שְׁאוּבִין מֻתָּר:
אֲפִלּוּ נִתְמַלְּאוּ בְקִילוֹן. שֶׁמִּלְּאוּ מַיִם בַּכָּתֵף וְשָׁפְכוּ לְתוֹךְ גֻּמָּא, וּמֵאוֹתָהּ גֻּמָּא יֵשׁ דֶּרֶךְ שֶׁהוֹלְכִים הַמַּיִם לַמִּקְוֶה:
שֶׁחוּץ לַמַּפְתֵּחַ. חוּץ לְפֶתַח הַמְּדִינָה:
כְּשֵׁרִים אַף לְנִדּוֹת. לְהַתִּירָן לְבַעֲלֵיהֶן, וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא אִסּוּר כָּרֵת. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא חֲסֵרִים הָיוּ וְנָפְלוּ עֲלֵיהֶם מַיִם שְׁאוּבִים וְנִתְמַלְּאוּ, דְּחוּץ לְפֶתַח הַמְּדִינָה אֵין רֶגֶל בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין שָׁם:
לִפְנִים מִן הַמַּפְתֵּחַ. לִפְנִים מִפֶּתַח הַמְּדִינָה:
וּפְסוּלִים לְכָל הַטְּמֵאִים. שֶׁבְּנֵי אָדָם מְצוּיִין שָׁם הַרְבֵּה וּמְמַלְּאִים בַּכָּתֵף מַיִם וְנוֹתְנִים שָׁם לְכַבֵּס וְלִרְחֹץ:
מִפְּנֵי הַכְּבִיסָה. שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר חֲסֵרִים הָיוּ וְנִפְסְלוּ מִן הַכֵּלִים שֶׁמְּכַבְּסִים שָׁם:
וְהָרְחוֹקִים טְהוֹרִים. שֶׁאֵין מְכַבְּסִים בָּהֶן וְלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ לְהָכִי. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: