ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ה
וְנָפְלוּ לְמִקְוֶה לֹא פְסָלוּהוּ. הוֹאִיל וְהֵן נִרְאִין כְּיַיִן, וּמֵי פֵרוֹת אֵין פּוֹסְלִין בִּשְׁלֹשָׁה לֻגִּין:
הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמַּרְאֶה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הֶחָלָב פּוֹסֵל הַמִּקְוֶה וְאֵין בַּמַּיִם שִׁעוּר שְׁלֹשָׁה לֻגִּין לִפְסֹל, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ כָּאן שְׁלֹשָׁה לֻגִּין שֶׁנִּרְאִין כְּמַיִם, חָשְׁבִינַן לְהוּ כְּאִלּוּ כֻלָּן מַיִם. וּפוֹסְלִין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: