ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ה
הַזּוֹחֲלִין. כְּגוֹן נְהָרוֹת שֶׁהֵן זוֹחֲלִין, הֲרֵי הֵן כְּמַעְיָן וּמְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין וּבְכָל שֶׁהֵן:
וְהַנּוֹטְפִים. כְּגוֹן מֵי גְשָׁמִים:
כְּמִקְוֶה. לְטַהֵר בְּאַרְבָּעִים סְאָה וּבְאַשְׁבֹּרֶן:
שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים. כְּזוֹחֲלִין. הוֹאִיל וְנוֹטְפִין מֻעָטִים. וַאֲפִלּוּ בְמָקוֹם שֶׁאֵין כְּדֵי טְבִילָה בַזּוֹחֲלִין אֶלָּא אִם כֵּן נוֹטְפִין מַשְׁלִימִים לָהֶם:
וְנוֹטְפִין שֶׁעֲשָׂאָן זוֹחֲלִין. כְּגוֹן מִקְוֶה שֶׁפָּרַץ עַל שְׂפָתוֹ וּמֵימָיו יוֹצְאִין וְזוֹחֲלִין:
סוֹמֵךְ אֲפִלּוּ מַקֵּל. אוֹ קָנֶה, אוֹ זָב אוֹ זָבָה סוֹמְכִין בַּיָּד אוֹ בָרֶגֶל, וְסוֹתְמִין מְקוֹם יְצִיאַת הַמַּיִם עַד שֶׁיַּעַמְדוּ הַמַּיִם בְּמָקוֹם אֶחָד וְנַעֲשִׂים אַשְׁבֹּרֶן, וְיוֹרֵד הַטָּמֵא וְטוֹבֵל:
כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה. לֹא מִבַּעְיָא זָב וְזָבָה שֶׁהֵן טְמֵאִין, שֶׁאֵינָן יְכוֹלִים לִסְתֹּם מְקוֹם יְצִיאַת הַמַּיִם בִּידֵיהֶם אוֹ בְרַגְלֵיהֶם כְּדֵי לְהַעֲמִיד הַמַּיִם וְלַעֲשׂוֹתָן אַשְׁבֹּרֶן, אֶלָּא אֲפִלּוּ טָהוֹר גָּמוּר, הוֹאִיל וְהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה:
אֵין מַזְחִילִין בּוֹ. כְּלוֹמַר אֵין מַעֲמִידִין בּוֹ מְקוֹם הַזְּחִילָה כְּדֵי שֶׁיֵּעָשֶׂה אַשְׁבֹּרֶן וְיוּכַל לִטְבֹּל בּוֹ. וְטַעֲמָא דְרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר קְרָא מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר, הֲוָיָתָן תְּהֵא עַל יְדֵי טָהֳרָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: