ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ד
הַיָּם הַגָּדוֹל כְּמִקְוֶה. לֹא קָרָא הַכָּתוּב מִקְוֶה אֶלָּא לַיָּם הַגָּדוֹל, דְּבֵיהּ מִשְׁתַּעֵי קְרָא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁשָּׁם נִקְווּ כָל מֵימֵי בְרֵאשִׁית:
לֹא נֶאֱמַר יַמִּים. בִּלְשׁוֹן רַבִּים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁמְּעֹרָבִין בּוֹ מִינֵי יַמִּים הַרְבֵּה, שֶׁכָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֵלָיו:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל הַיַּמִּים. וְיָם הַגָּדוֹל נַמִּי תוֹרַת מַעְיָן עֲלֵיהֶם לָעִנְיָן שֶׁהֵם מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין, מִפְּנֵי שֶׁהַנְּחָלִים הוֹלְכִים וְזוֹחֲלִין עֲלֵיהֶם. אֲבָל פְּסוּלִין הֵן לְתוֹרַת מַיִם חַיִּים, שֶׁהַכָּתוּב קְרָאָן מִקְוֶה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: