ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
הַשֹּׁקֶת. אֶבֶן חֲלוּלָה שֶׁעַל שְׂפַת הַמַּעְיָן, וְהַמַּיִם נִכְנָסִין לָהּ דֶּרֶךְ חוֹר שֶׁבְּדָפְנָהּ, וּמַשְׁקִין בָּהּ הַבְּהֵמוֹת:
אֵין מְמַלְּאִים מִמֶּנָּה. מַיִם לְמֵי חַטָּאת:
וְאֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ. אֵין נוֹתְנִים אֵפֶר פָּרָה עַל הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ, דְּאֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְלִי. וְהָכָא מַיְרֵי בְסֶלַע מְחֻבָּר שֶׁחֲקָקוֹ, וַאֲפִלּוּ תָלוּשׁ שֶׁחִבְּרוֹ וּלְבַסּוֹף חֲקָקוֹ, הוֹאִיל וְלֹא הָיָה עָלָיו שֵׁם כְּלִי בַתָּלוּשׁ אֵינוֹ חָשׁוּב כְּלִי:
וְאֵינָהּ צְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל. אִם הִיא בְאֹהֶל הַמֵּת, מַצֶּלֶת עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ בְּכִסּוּי לְבַד בְּלֹא צָמִיד פָּתִיל, לְפִי שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְלִי אֶלָּא כְבוֹר וְדוּת שֶׁמַּצִּילִים עַל מַה שֶׁבְּתוֹכָם בְּכִסּוּי לְבַד:
וְאֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה. אִם נָפְלוּ מֵי גְשָׁמִים מִתּוֹכָהּ לַמִּקְוֶה אֵין נֶחֱשָׁבִים מַיִם שְׁאוּבִים לִפְסֹל אֶת הַמִּקְוֶה:
וְכַמָּה יְהֵא בַנֶּקֶב. לְבַטְּלָהּ מִתּוֹרַת כְּלִי שֶׁלֹּא תִפְסֹל אֶת הַמִּקְוֶה מִטַּעַם שְׁאִיבָה:
כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. וְשִׁעוּרוֹ שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת שֶׁל יָד הַסְּמוּכוֹת לַגּוּדָל חוֹזְרוֹת בְּרָחְבָּן בְּרֶוַח בְּתוֹךְ הַנֶּקֶב:
שֹׁקֶת יֵהוּא. כָּךְ הָיְתָה נִקְרֵאת:
וְכָל טָהֳרוֹת שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם נִטְבָּלִים עַל גַּבָּהּ. שֶׁמַּטְבִּילִים בְּתוֹכָהּ וְעוֹשִׂים טָהֳרוֹת. וְלֹא הָיָה בַשֹּׁקֶת אַרְבָּעִים סְאָה, אֶלָּא מִקְוֶה שָׁלֵם הָיָה בְצִדָּהּ, וּמֵי הַשֹּׁקֶת מִתְעָרְבִים בּוֹ דֶרֶךְ נֶקֶב כִּשְׁפוֹפֶרֶת:
עַד שֶׁיִּפָּחֵת רֻבָּהּ. אֲפִלּוּ יֵשׁ בַּנֶּקֶב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד, לְעוֹלָם תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ עַד שֶׁתִּשָּׁבֵר רֻבָּהּ: