ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ד
מַיִם שְׁאוּבִים. שֶׁהֵן פְּסוּלִים לַמִּקְוֶה:
וּמֵי גְשָׁמִים. הַכְּשֵׁרִים:
שֶׁנִּתְעָרְבוּ בֶחָצֵר אוֹ בָעֻקָּה. גֻּמָּא שֶׁהַמַּיִם מִתְקַבְּצִים בָּהֶן, אוֹ עַל מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה, וּמִשָּׁם נִמְשְׁכוּ וְיָרְדוּ לַמִּקְוֶה:
אִם רֹב מִן הַכָּשֵׁר. כְּגוֹן שֶׁעֶשְׂרִים וְאֶחָד סְאָה מֵהֶן מֵי גְשָׁמִים וְתִשְׁעָה עָשָׂר מַיִם שְׁאוּבִין, כָּשֵׁר:
הָיוּ מְקַלְּחִין בְּתוֹךְ הַמַּיִם. שֶׁלֹּא יָרְדוּ לַמִּקְוֶה עַל יְדֵי הַמְשָׁכָה דֶרֶךְ הֶחָצֵר וְהָעֻקָּה וּמַעֲלוֹת הַמְּעָרָה, אֶלָּא מִן הַכֵּלִים עַצְמָן הָיוּ מְקַלְּחִין לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה:
וְאִם לָאו פָּסוּל. דִּשְׁלֹשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִים פּוֹסְלִים כְּשֶׁנָּפְלוּ לַמִּקְוֶה שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ הַמְשָׁכָה. אֲבָל דֶּרֶךְ הַמְשָׁכָה אֵין פּוֹסְלִין עַד שֶׁיִּהְיוּ הָרֹב מַיִם שְׁאוּבִים, אֲפִלּוּ הַמַּיִם שְׁאוּבִין בִּפְנֵי עַצְמָן שֶׁלֹּא נִתְעָרְבוּ בַכְּשֵׁרִים, אֵין פּוֹסְלִין דֶּרֶךְ הַמְשָׁכָה אֶלָּא בְרֹב. כְּגוֹן מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ עֶשְׂרִים וְאַחַת סְאָה מֵי גְשָׁמִים, מְמַלֵּא בַכָּתֵף וּמַמְשִׁיךְ לְתוֹכוֹ תִּשְׁעָה עָשָׂר סְאָה מַיִם שְׁאוּבִים וְכָשֵׁר, הוֹאִיל וְהָרֹב מַיִם כְּשֵׁרִים. וְכֵן הֲלָכָה: