ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
הַחוֹטֵט בְּצִנּוֹר. דֶּרֶךְ צִנּוֹר לִהְיוֹת פָּתוּחַ מִשְּׁנֵי צְדָדִים, וְאֵין פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה אֶלָּא אִם כֵּן חָקַק בּוֹ חֲקָק מְעַט כְּדֵי לְקַבֵּל צְרוֹרוֹת הַמְעַכְּבִים הִלּוּךְ הַמַּיִם, וּכְשֶׁחֲקָקוֹ וּלְבַסּוֹף קְבָעוֹ אַיְרֵי, הוֹאִיל וְהָיָה עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי כְשֶׁהָיָה תָלוּשׁ, הֲרֵי הַמַּיִם הָעוֹבְרִים בּוֹ שְׁאוּבִים הֵן וּפוֹסְלִים אֶת הַמִּקְוֶה:
וּבְשֶׁל חֶרֶס. לָא חֲשִׁיב כְּלִי אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בֵית קִבּוּל שֶׁל רְבִיעִית:
לֹא אָמְרוּ רְבִיעִית אֶלָּא בְשִׁבְרֵי הַחֶרֶס. דַּוְקָא בִכְלִי חֶרֶס לְאַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר בָּעִינַן שֶׁיְּהֵא הַשֶּׁבֶר מַחֲזִיק רְבִיעִית. אֲבָל מִתְּחִלָּתוֹ אֲפִלּוּ כָל שֶׁהוּא חָשׁוּב כְּלִי. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
מִתְחַלְחֲלִים. מִתְגַּלְגְּלִים בְּתוֹךְ בֵּית קִבּוּל, שֶׁאֵינָם מְהֻדָּקִים בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְמַלֵּא מֵהֶם אֶלָּא מִתְנַעְנְעִים אֵילָךְ וָאֵילָךְ. לְשׁוֹן וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה (אסתר ד):
פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה. דְּלֹא נִתְבַּטֵּל קִבּוּלוֹ:
יָרַד לְתוֹכוֹ. לְתוֹךְ בֵּית קִבּוּלוֹ:
עָפָר וְנִכְבַּשׁ. שֶׁהֶעָפָר נִקְבַּע וְנַעֲשָׂה מְהֻדָּק יָפֶה וְהַמַּיִם עוֹבְרִים עָלָיו. תַּרְגּוּם בַּמְּסִלָּה נַעֲלֶה (במדבר כ) בְּאֹרַח כְּבִישָׁא נִסַּק:
כָּשֵׁר. דְּאֵין כָּאן בֵּית קִבּוּל:
סִלּוֹן וְצִנּוֹר וּמַרְזֵב. אֶחָד הוּא:
שֶׁהוּא צַר מִכָּאן וּמִכָּאן. מִשְּׁנֵי פִיּוֹתָיו, מִמָּקוֹם שֶׁהַמַּיִם נִכְנָסִים בּוֹ וּמִמָּקוֹם שֶׁיּוֹרְדִים מִמֶּנּוּ לַמִּקְוֶה:
וְרָחָב בָּאֶמְצַע. אֲפִלּוּ הָכִי לָא חֲשִׁיב לְקַבָּלָה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא חָקַק בּוֹ לְקַבֵּל צְרוֹרוֹת: