ברטנורא על משנה מקואות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ו
מֵי תַמְצִיּוֹת שֶׁלֹּא פָסְקוּ. הֶהָרִים מִזְּחִילָתָן וַעֲדַיִן הֵן מְבַצְבְּצִין מֵימֵי הַגְּשָׁמִים שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶן, אֵלּוּ מְבַטְּלִים הַטִּפָּה הָרִאשׁוֹנָה הַטְּמֵאָה שֶׁהָיְתָה בַגֶּבֶא. לְפִיכָךְ שָׁתָה טָמֵא וְשָׁתָה טָהוֹר כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פָסְקוּ, טָהוֹר, דְּמַיִם טְמֵאִים שֶׁנָּפְלוּ שָׁם, נִטְהֲרוּ. וְזוֹ הִיא הַמַּעֲלָה, דְּהָנֵי דִלְעֵיל לֹא עָלְתָה טְבִילָה לַמַּיִם הַטְּמֵאִים, וְאִלּוּ הָכָא עָלְתָה. אֲבָל אֵין כְּשֵׁרִים לִטְבִילַת אָדָם וְכֵלִים וְיָדַיִם: