ברטנורא על משנה מעשרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ו
הַתְּמָרוֹת שֶׁל תִּלְתָּן. יֵשׁ מְפָרְשִׁים לוּלָבֵי תִלְתָּן, כְּעֵין שֶׁיֵּשׁ לַגְּפָנִים, וְהֵן נֶאֱכָלִים. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים כְּשֶׁמַּתְחִיל הַגִּבְעוֹל לִצְמֹחַ נִרְאֶה בִּמְקוֹם צְמִיחָתוֹ כְּמִין גַּרְגִּיר עָב וְנִקְרָא תְּמָרָה, כִּדְאָמְרִינַן [סֻכָּה לג.] גַּבֵּי הֲדַס נִקְטַם רֹאשׁוֹ וְעָלְתָה בוֹ תְּמָרָה. וּבְתִלְתָּן וְחַרְדָּל וּפוֹל הַלָּבָן חֲשׁוּבִין אֹכֶל:
הַצָּלָף. בְּלַעַ"ז קאפר"י:
תְּמָרוֹת. לוּלָבִין שֶׁבּוֹ, וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים הַפֶּרַח:
אֲבִיּוֹנוֹת. הוּא עִקַּר הַפְּרִי, וְקַפְרִיסִין הוּא שׁוֹמֵר הַפְּרִי:
רַבִּי עֲקִיבָא וְכוּ'. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: