ברטנורא על משנה מעשרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
הַמְקַלֵּף. מֵסִיר קְלִפָּתָן:
מְקַלֵּף אַחַת אַחַת. שְׂעוֹרָה אַחַת. וְדַוְקָא כְּשֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ לַגֹּרֶן, אֲבָל אִם הָיָה סָמוּךְ לַגֹּרֶן אֲפִלּוּ קִלֵּף יוֹתֵר פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר:
הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת. הַמְהַבְהֵב שִׁבֳּלִין בָּאוּר וּמְמַעֲכָן בְּיָדוֹ לְהָסִיר הַפְּסֹלֶת:
מְנַפֶּה. לְהַפְרִיחַ הַמֹּץ:
מִיָּד לְיָד. מְנַעֲרָן מִיָּדוֹ אַחַת לְיָדוֹ הָאַחֶרֶת:
יַרְקָהּ פָּטוּר. שֶׁהַזֶּרַע עִקָּר, וְיַרְקָהּ לֹא חָשִׁיב אֶלָּא אִם כֵּן כִּוֵּן לְיָרָק:
מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק. חַיָּב לְעַשֵּׂר, בֵּין אָכַל הַזֶּרַע, בֵּין אָכַל הֶעָלִין יָרָק כְּמוֹת שֶׁהֵן:
הַשֶּׁבֶת. כָּךְ שְׁמָהּ בַּעֲרָבִי, וּבְלַעַ"ז אניט"ו:
וְזֵירִים. זְמוֹרוֹת. וַאֲפִלּוּ זְרָעָהּ סְתָם מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְזֵירִים, לְפִי שֶׁהַשֶּׁבֶת עוֹשָׂה זְמוֹרוֹת אֲרֻכּוֹת. אֲבָל הַכֻּסְבָּר אֵינָהּ מִתְעַשֶּׂרֶת זֵירִים אֶלָּא אִם כֵּן זְרָעָהּ תְּחִלָּה לְזֵירִים:
אֵינוֹ מִתְעַשֵּׂר זֶרַע וְיָרָק. אִם זָרַע סְתָם וְלֹא פֵרֵשׁ:
הַשְּׁחָלִים. בַּעֲרָבִי חב אל שאר, וּבְלַעַ"ז קרישו"ן:
הַגַּרְגִּיר. כָּךְ שְׁמוֹ בַּעֲרָבִי, וּבְלַעַ"ז אירוג"א. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: