ברטנורא על משנה מעשרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
הַמַּעֲטָן. מָקוֹם שֶׁצּוֹבְרִין שָׁם הַזֵּיתִים כְּדֵי שֶׁיִּתְרַכְּכוּ וְיִהְיוּ רְאוּיוֹת לְהוֹצִיא שַׁמְנָן:
טוֹבֵל אֶחָד אֶחָד בְּמֶלַח. שֶׁאֵין קוֹבֵעַ אֶלָּא בְמֶלַח וְצֵרוּף שְׁתַּיִם, הִלְכָּךְ אִם מָלַח וְנָתַן לְפָנָיו חַיָּב:
מִן הַמַּעֲטָן הַטָּהוֹר חַיָּב. וּכְגוֹן שֶׁהָאָדָם הַנּוֹטְלָן טָמֵא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר, שֶׁכְּבָר נִטְמְאוּ כָּל אוֹתָן שֶׁנָּטַל בְּיָדוֹ:
מִן הַטָּמֵא פָּטוּר. שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַמַּעֲטָן כֻּלּוֹ טָמֵא [וְהָאָדָם] הַנּוֹטְלָן טָמֵא הֲרֵי הוּא מַחֲזִיר אֶת הַנּוֹתָר: