ברטנורא על משנה מעשרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
תִּינוֹקוֹת שֶׁטָּמְנוּ תְאֵנִים. בַּשָּׂדֶה, דְּאִי בַּבַּיִת, בְּלֹא שַׁבָּת בַּיִת קוֹבַעַת. וְנָקַט תִּינוֹקוֹת לְאַשְׁמוּעִינַן דְּיֵשׁ לָהֶם מַחֲשָׁבָה הַנִּכֶּרֶת מִתּוֹךְ מַעֲשֵׂיהֶם:
לֹא יֹאכְלוּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. דְּכֵיוָן שֶׁקְּבַעְתָּן שַׁבָּת לַמַּעֲשֵׂר אֲסוּרִים לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּתְעַשְּׂרוּ:
כַּלְכַּלַת שַׁבָּת. כַּלְכָּלָה מְלֵאָה פֵּרוֹת שֶׁיִּחֲדָהּ לַשַּׁבָּת:
וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּבִין. בַּמַּעֲשֵׂר מִיָּד אֲפִלּוּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת, דְּכֵיוָן שֶׁיִּחֲדָהּ לַשַּׁבָּת הֻקְבְּעָה מִיָּד:
לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ. נִטְבַּל מִיָּד, וְלֹא יֹאכַל עֲרַאי עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, וַאֲפִלּוּ לֹא שְׁלָחָהּ, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁיִּחֲדָהּ לְשָׁלְחָהּ הוּא מַקְפִּיד עָלֶיהָ כְּמוֹ בְּכַלְכַּלַת שַׁבָּת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: