ברטנורא על משנה מעשרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
הַכּוֹבֵשׁ. יְרָקוֹת אוֹ זֵיתִים בְּחֹמֶץ אוֹ בְיַיִן, וְכֵן הַשּׁוֹלֵק אוֹ הַמּוֹלֵחַ, אַף בַּשָּׂדֶה חַיָּב. שֶׁהָאוּר וְהַמֶּלַח וְהַמִּקָּח וְהַתְּרוּמָה וְהַשַּׁבָּת וְהֶחָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת, כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ קוֹבֵעַ לַמַּעֲשֵׂר:
הַמְכַמֵּן בָּאֲדָמָה. הַמַּטְמִין פֵּרוֹת תַּחַת הַקַּרְקַע כְּדֶרֶךְ שֶׁרְגִילִין לְהַטְמִין פֵּרוֹת שֶׁאֵין מְבֻשָּׁלִים כָּל צָרְכָּן כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּשְּׁלוּ:
וְהַמְטַבֵּל. פֵּרוֹת בְּמֶלַח אוֹ בְצִיר אוֹ בְחֹמֶץ וְאוֹכֵל, פָּטוּר, וְאֵינוֹ קוֹבֵעַ לַמַּעֲשֵׂר כְּמוֹ הַכּוֹבֵשׁ אוֹ הַמּוֹלֵחַ, אֶלָּא אוֹכֵל מֵהֶן אֲכִילַת עֲרַאי וּפָטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר:
הַפּוֹצֵעַ זֵיתִים. מְמַעֵךְ וְכוֹתֵשׁ אוֹתָם כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הַשְּׂרָף, דְּהַיְנוּ הַמְּרִירוּת שֶׁלָּהֶן:
הַסּוֹחֵט זֵיתִים עַל בְּשָׂרוֹ. לָסוּךְ גּוּפוֹ:
לְתוֹךְ יָדוֹ חַיָּב. דְּמַה שֶּׁנָּתַן לְתוֹךְ יָדוֹ נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ נָתַן לְתוֹךְ בּוֹר קָטָן, דְּהַיְנוּ הַחֲפִירָה שֶׁהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן יוֹרְדִים בָּהּ:
הַמְקַפֶּה לְתַבְשִׁיל. הַשּׁוֹלֶה פְּסֹלֶת שֶׁמַּעֲלֶה הַיַּיִן בְּעֵת רְתִיחָתוֹ נִקְרָא מְקַפֶּה, וְאִם אַחַר שֶׁנָּתַן יַיִן בַּתַּבְשִׁיל הֵסִיר מֵעָלָיו הַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּים הַצָּפִין לְמַעְלָה, קִפּוּי עֲרַאי הוּא זֶה וְאֵינוֹ קוֹבֵעַ לַמַּעֲשֵׂר כִּשְׁאָר מְקַפֶּה יַיִן בְּעַלְמָא. וּבְתַבְשִׁיל צוֹנֵן אַיְרֵי, דְּאִי בְּתַבְשִׁיל רוֹתֵחַ הָא אָמְרִינַן שֶׁהָאוּר קוֹבַעַת לַמַּעֲשֵׂר, וּבְלֹא הַקְפָּאָה הָיָה נִקְבַּע לַמַּעֲשֵׂר מֵחֲמַת הָאוּר:
לִקְדֵרָה. רֵיקָנִית, קֹדֶם שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ הַתַּבְשִׁיל נָתַן בְּתוֹכָהּ יַיִן וְהִקְפָּהוּ, הֲוָה לֵיהּ כִּמְקַפֶּה בְּבוֹר קָטָן וְחַיָּב: