ברטנורא על משנה מעשרות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ה
אֵיזֶהוּ גָּרְנָן לַמַּעַשְׂרוֹת. אֵימָתַי הֻקְבְּעוּ הַפֵּרוֹת לַמַּעֲשֵׂר וְאָסוּר לֶאֱכֹל מֵהֶן עֲרַאי, כְּמוֹ הַתְּבוּאָה בַגֹּרֶן. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעוּ הַפֵּרוֹת לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת עֲדַיִן מֻתָּר לֶאֱכֹל מֵהֶן עֲרַאי עַד שֶׁיְּהֵא גָּרְנָן לַמַּעַשְׂרוֹת:
מִשֶּׁיְּפָקְסוּ. מִשֶּׁיִּנָּטֵל פֵּיקָס שֶׁלָּהֶם, וְהוּא שֵׂעָר הַצּוֹמֵחַ בָּהֶן כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים, וּכְשֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ כָּל צָרְכָּן נוֹשֵׁר:
מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה. שֶׁיַּעֲשֶׂה מֵהֶן כְּרִי:
מִשֶּׁיְּשַׁלֵּק. שִׁלּוּק לָאֲבַטִּיחַ כְּמוֹ פִקּוּס לַדְּלוּעִים:
מֻקְצֶה. לְפִי שֶׁאֵין עוֹשִׂים עֲרֵמָה מִן הָאֲבַטִּיחִים אֶלָּא שׁוֹטְחִים אוֹתָם, וּמָקוֹם שֶׁשּׁוֹטְחִים בּוֹ הַפֵּרוֹת קָרוּי מֻקְצֶה:
יָרָק הַנֶּאֱגָד. שֶׁדַּרְכּוֹ לְמָכְרוֹ אֲגֻדּוֹת:
וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי. כְּגוֹן שֶׁרוֹצֶה לְמַלֹּאת שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה כֵלִים, אוֹכֵל מִכָּל אֶחָד עֲרַאי עַד שֶׁיְּמַלֵּא אֶת הָאַחֲרוֹן:
כַּלְכָּלָה. הַמְלַקֵּט יָרָק לְתוֹךְ הַכַּלְכָּלָה דְּהַיְנוּ סַל:
מִשֶּׁיְּחַפֶּה. אֶת הַיָּרָק בְּהוּצִין אוֹ בְעָלִין שֶׁדַּרְכָּן לְכַסּוֹת בּוֹ:
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. שֶׁזֶּהוּ גָּרְנָן לַמַּעַשְׂרוֹת:
בְּמוֹלִיךְ לַשּׁוּק. לִמְכֹּר, דְּלָאו בְּדַעְתּוֹ הַדָּבָר תָּלוּי, שֶׁמָּא יִמְצָא לָקוֹחוֹת וְיִהְיוּ הַפֵּרוֹת טְבוּלִים שֶׁהַמִּקָּח קוֹבֵעַ לַמַּעֲשֵׂר:
אֲבָל בְּמוֹלִיךְ לְבֵיתוֹ אוֹכֵל עֲרַאי עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ. דִּבְדַעְתּוֹ תָּלוּי הַדָּבָר, וְלֹא יִהְיוּ הַפֵּרוֹת טְבוּלִים עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ, שֶׁהַטֶּבֶל אֵינוֹ חַיָּב בַּמַּעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּרְאֶה פְּנֵי הַבַּיִת, דִּכְתִיב (דברים כו) בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת: