ברטנורא על משנה מעשר שני· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה י
בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן הָיוּ מִתְוַדִּין. וְלֹא הָיוּ מִתְוַדִּין בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן מִיָּד אַחַר הַבִּעוּר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַה יֹּאכַל בָּרֶגֶל. הִלְכָּךְ עֶרֶב יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן הָיָה מְבַעֵר וּמְשַׁיֵּר עַד יוֹם אַחֲרוֹן:
זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי. שֶׁנִּקְרְאוּ קֹדֶשׁ:
זֶה מַעְשַׂר לֵוִי. כְּלוֹמַר מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן:
וְגַם נְתַתִּיו זוֹ תְּרוּמָה גְדוֹלָה. וְגַם, תּוֹסֶפֶת הוּא, מַשְׁמַע וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי, חוּץ מִמַּה שֶּׁנָּתַתִּי לַכֹּהֵן:
מִן הַבַּיִת זוֹ חַלָּה. שֶׁהִיא נִתְרְמָה מִן הָעִסָּה בְּתוֹךְ הַבַּיִת: