ברטנורא על משנה מעשר שני· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ט
מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ. וּכְבָר נִתְקְנוּ וְהִגִּיעַ זְמַן הַבִּעוּר:
צָרִיךְ לִקְרוֹת לָהֶם שֵׁם. לְזַכּוֹת אוֹתָן לַבְּעָלִים, כְּהַךְ עֻבְדָּא דְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים:
עִשּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁאֲנִי עָתִיד לִתֵּן מִפֵּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בַּבַּיִת:
נָתוּן לִיהוֹשֻׁעַ. לֵוִי הָיָה. וּתְרוּמָה גְדוֹלָה לֹא נָתַן עַתָּה מִשּׁוּם דִּתְרוּמָה מַפְרִישִׁין אוֹתָהּ בַּגֹּרֶן, [כִּדְתַנְיָא] שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַגֹּרֶן שֶׁתֵּעָקֵר אֶלָּא אִם כֵּן נִתְרְמָה תְּרוּמָה גְדוֹלָה, וּכְבָר הִפְרִישׁ אוֹתָהּ בַּגֹּרֶן:
וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ. וּמְקוֹם הַמַּעֲשֵׂר מֻשְׂכָּר לוֹ, וְיִקְנֶה הַמַּעֲשֵׂר אַגַּב קַרְקַע:
עִשּׂוּר אַחֵר. מַעֲשַׂר עָנִי:
נָתוּן לַעֲקִיבָא בֶן יוֹסֵף. גַּבַּאי שֶׁל עֲנִיִּים הָיָה:
עִשּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד. מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר, שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִתֵּן לַכֹּהֵן מִן הַמַּעֲשֵׂר שֶׁנָּתַן לִי רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
נָתוּן לְאֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. כֹּהֵן הָיָה, וְהוּא עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא:
וְנִתְקַבְּלוּ שָׂכָר זֶה מִזֶּה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל קִבֵּל שְׂכַר מְקוֹמוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מֵרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וּשְׂכַר מְקוֹמוֹ שֶׁל מַעֲשַׂר עָנִי מֵרַבִּי עֲקִיבָא. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קִבֵּל שְׂכַר מְקוֹם מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר מֵרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְנִקְנָה לְכָל אֶחָד מְקוֹם הַמַּעֲשֵׂר הָרָאוּי לוֹ בַּכֶּסֶף שֶׁנָּתַן לַמַּשְׂכִּיר, שֶׁשְּׂכִירוּת קַרְקַע נִקְנֵית בְּכֶסֶף: