ברטנורא על משנה מעשר שני· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה יג
מְפַתֵּחַ וּמְעָרֶה לַגָּת. אִם בָּא לִתְרֹם מֵאַחַת עַל הַכֹּל אַחַר שֶׁגָּפָן, צָרִיךְ לְעָרוֹתָן לַגַּת:
וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעָרוֹת. דְּסַגִּי לְהוּ בִּפְתִיחָה כִּדְּמֵעִקָּרָא:
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. דְּאִם לְאַחַר שֶׁגָּפָן קָרָא שֵׁם, קָנָה מַעֲשֵׂר אֶת הַקַּנְקַנִּים:
בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר סְתוּמוֹת. דִּבְכִי הַאי גַוְנָא בִּירוּשָׁלַיִם הַקַּנְקַן טְפֵלָה לַיַּיִן, כְּדִתְנַן לְעֵיל בְּפֶרֶק קַמָּא, הִלְכָּךְ בִּגְבוּלִין נַמִּי קָנָה מַעֲשֵׂר:
אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר פְּתוּחוֹת לֹא יָצָא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין. בִּירוּשָׁלַיִם, הִלְכָּךְ [בִּגְבוּלִין] נַמִּי לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר:
אֲבָל אִם רָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לִמְכֹּר בְּמִדָּה. הַקּוֹנֶה יַיִן מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, וּכְשֶׁבָּא הַמּוֹכֵר לִמְכֹּר רָצָה לְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ וְאָמַר כָּךְ וְכָךְ יַיִן בְּמִדָּה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ בְּכָךְ וְכָךְ מָעוֹת:
יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. וַאֲפִלּוּ הַקַּנְקַנִּים סְתוּמוֹת:
הָכִי גָרְסִינַן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ יַיִן זֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ חוּץ מִקַּנְקַנִּים יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. וּבַיְרוּשַׁלְמִי מְפָרֵשׁ לַהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאֵי אַהָא דִתְנָא לְעֵיל דְּאִם מִשֶּׁגָּפָן קָרָא שֵׁם מַעֲשֵׂר קָנָה מַעֲשֵׂר. וְאַשְׁמְעִינַן רַבִּי שִׁמְעוֹן דַּוְקָא שֶׁקָּרָא שֵׁם מַעֲשֵׂר לְכָל הַיַּיִן שֶׁבַּקַּנְקַן, אֲבָל אִם אָמַר כָּל הַיַּיִן מַעֲשֵׂר חוּץ מֵרְבִיעִית, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁבָּא לִמְדֹּד לַחֲבֵרוֹ אוֹתוֹ רְבִיעִית, אָמַר לוֹ יַיִן זֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ חוּץ מִן הַקַּנְקַן שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְשַׁיֵּר בִּשְׁבִיל מַעֲשֵׂר שֶׁבְּתוֹכָהּ, אֲפִלּוּ הָכִי לֹא נַעֲשֵׂית הַקַּנְקַן טְפֵלָה לַמַּעֲשֵׂר, וְיָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין וְלֹא קָנָה מַעֲשֵׂר: