ברטנורא על משנה מעשר שני· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה יב
הַמַּשְׁאִיל קַנְקַנִּים לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. מִי שֶׁמַּשְׁאִיל קַנְקַנָּיו לְהַכְנִיס בָּהֶן יַיִן שֶׁקָּרָא לוֹ כְּבָר שֵׁם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
אַף עַל פִּי שֶׁגָּפָן. שֶׁסָּתַם פִּיהֶן בִּמְגוּפָה אַחַר שֶׁמִּלְּאָן:
לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. לֹא נִתְפַּס הַקַּנְקַן בִּקְדֻשַּׁת מַעֲשֵׂר:
זָלַף לְתוֹכָן סְתָם. שֶׁהִכְנִיס לְתוֹכָן יַיִן שֶׁל טֶבֶל קֹדֶם שֶׁקָּרָא לוֹ שֵׁם מַעֲשֵׂר:
עַד שֶׁלֹּא גָפָן. אִם קָרָא לוֹ שֵׁם מַעֲשֵׂר קֹדֶם שֶׁסְּתָמָן בִּמְגוּפָה:
אִם מִשֶּׁגָּפָן. אִם לְאַחַר שֶׁסְּתָמָן בִּמְגוּפָה קָרָא שֵׁם מַעֲשֵׂר:
קָנָה מַעֲשֵׂר. נִתְפַּס הַקַּנְקַן בִּקְדֻשַּׁת מַעֲשֵׂר, וְטָעוּן חִלּוּל כְּמוֹ הַיַּיִן, אִם בָּא לְחַלְּלוֹ עַל הַכֶּסֶף:
עוֹלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה. בְּשֶׁל תְּרוּמָה אַיְרֵי, אִם נִתְעָרֵב קַנְקַן שֶׁל תְּרוּמָה בְּמֵאָה קַנְקַנִּים שֶׁל חֻלִּין, וְלֹא הָיָה פִיהֶן סָתוּם בִּמְגוּפָה, חָשְׁבִינַן לְהוּ כְּאִלּוּ כֻּלָּן מְעֹרָבוֹת זוֹ בָזוֹ, וְעוֹלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה כְּדִין תְּרוּמָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְחֻלִּין:
מִשֶּׁגָּפָן מְקַדְּשׁוֹת בְּכָל שֶׁהֵן. וַאֲפִלּוּ אֶחָד בְּאֶלֶף אֵינָן עוֹלוֹת, וְיִמָּכְרוּ כֻלָּן לַכֹּהֵן בִּדְמֵי תְרוּמָה, חוּץ מֵאַחַת שֶׁבָּהֶן שֶׁנּוֹטְלָהּ הַכֹּהֵן בְּלֹא דָמִים:
עַד שֶׁלֹּא גָפָן תּוֹרֵם מֵאַחַת עַל הַכֹּל. דְּחָשִׁיב מֻקָּף: