ברטנורא על משנה מעילה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ה
לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּה. הָאוֹכֵל אֳכָלִים טְמֵאִים בְּכַחֲצִי פְרַס, שֶׁהוּא בֵיצָה וּמֶחֱצָה לְדִבְרֵי רַמְבַּ"ם, וּשְׁנֵי בֵיצִים לְדִבְרֵי רַבּוֹתַי, נִפְסֶלֶת גְּוִיָּתוֹ מִלֶּאֱכֹל בַּתְּרוּמָה, וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה בְמַגָּעוֹ עַד שֶׁיִּטְבֹּל:
בִּמְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת לָעֵרוּב. הָרוֹצֶה לָלֶכֶת יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם אַמָּה בְשַׁבָּת עוֹשֶׂה עֵרוּבֵי תְחוּמִין וּמַנִּיחַ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת בַּמָּקוֹם שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִּקְנֶה לוֹ עֵרוּבוֹ, וְהוֹלֵךְ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ וּלְהַלָּן אַלְפַּיִם אַמָּה. וְהוּא שֵׁשׁ בֵיצִים לְדִבְרֵי רַמְבַּ"ם, וּשְׁמֹנֶה בֵיצִים לְדִבְרֵי רַבּוֹתַי:
בְּכַבֵּיצָה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. שֶׁאֵין אֹכֶל מְטַמֵּא בְפָחוֹת מִכַּבֵּיצָה, דִּכְתִיב (ויקרא יא) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, דְּמַשְׁמַע אֹכֶל הַנֶּאֱכָל בְּבַת אַחַת, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים שֶׁאֵין בֵּית הַבְּלִיעָה מַחֲזִיק יוֹתֵר מִבֵּיצַת תַּרְנְגֹלֶת:
בְּכַגְּרוֹגֶרֶת לְהוֹצָאַת שַׁבָּת. הַמּוֹצִיא אֳכָלִים בְּשַׁבָּת מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אֵינוֹ חַיָּב בְּפָחוֹת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת:
בְּכַכּוֹתֶבֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶּׁשִּׁנָּה הַכָּתוּב וְכָתַב תְּעַנּוּ, וְלֹא כָתַב לֹא תֹאכְלוּ, דְּמַשְׁמַע דְּלֹא קָפֵיד רַחֲמָנָא אֶלָּא אַעִנּוּי, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים דְּבַכּוֹתֶבֶת מִיַּתְּבָא דַעְתֵּיהּ דֶּאֱינִישׁ, בְּפָחוֹת מִכַּכּוֹתֶבֶת לֹא מִיַּתְּבָא דַעְתֵּיהּ:
לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּה בִרְבִיעִית. הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִים טְמֵאִים בִּרְבִיעִית, נִפְסְלָה גְוִיָּתוֹ מִלֶּאֱכֹל בַּתְּרוּמָה וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה בְמַגָּעוֹ עַד שֶׁיִּטְבֹּל:
וּבִמְלֹא לֻגְמָיו. שֶׁהַשּׁוֹתֶה בְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְלֹא לֻגְמָיו, חַיָּב. פָּחוֹת מִכֵּן, פָּטוּר: