ברטנורא על משנה מעילה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ט
וּמִנְחַת נְסָכִים. מִנְחָה הַבָּאָה עִם הַזֶּבַח שֶׁאֵין בָּהּ שְׁיָרִים. וְכָל הָנֵי כָלִיל נִינְהוּ:
מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ. קְדֻשַּׁת פֶּה בְעָלְמָא:
וּפִגּוּל אֵין בָּהֶן. לְפִי שֶׁאֵין לָהֶם מַתִּירִין, וְאֵין פִּגּוּל נוֹהֵג אֶלָּא בְדָבָר שֶׁקָּרְבוּ מַתִּירָיו כְּדִלְקַמָּן:
כֹּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַתִּירִין. כְּגוֹן שְׁלָמִים וְחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, דְּדָמָן מַתִּיר אֵמוּרִים לַמִּזְבֵּחַ וְהַבָּשָׂר לַכֹּהֲנִים, אוֹ דָבָר שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַתִּירִין לַמִּזְבֵּחַ בִּלְבַד, כְּגוֹן עוֹלַת הָעוֹף וּפָרִים הַנִּשְׂרָפִים, שֶׁדָּמָן מַתִּירָן לַמִּזְבֵּחַ בִּלְבַד, וּכְגוֹן שְׁתֵּי הַלֶּחֶם דְּדָמָן שֶׁל כְּבָשִׂים הָווּ מַתִּירֵיהֶן, וְלֶחֶם הַפָּנִים דִּבְזִיכִים הָווּ מַתִּירֵיהֶן, וּכְגוֹן מְנָחוֹת דְּיֶשׁ לָהֶן הֶתֵּר בְּקֹמֶץ, כָּל הָנֵי אֵין חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא עַד שֶׁיִּקְרְבוּ מַתִּירֵיהֶן. דְּהָכִי כְתִיב גַּבֵּי פִגּוּל, לֹא יֵרָצֶה, וְאָמְרִינַן כְּהַרְצָאַת כָּשֵׁר כָּךְ הַרְצָאַת פָּסוּל. וְנוֹתָר וְטָמֵא יָלֵיף מִפִּגּוּל בְּמַסֶּכֶת זְבָחִים בְּפֶרֶק כָּל הַזְּבָחִים:
וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין. כִּי הָנֵי הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה דְּהֵן עַצְמָן מַתִּירִין הֵן וְאֵין מַתִּיר אוֹתָם שׁוּם דָּבָר אַחֵר:
חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם נוֹתָר וְטָמֵא. מִשּׁוּם טָמֵא מְרַבִּינַן לְהוּ, מִדִּכְתִיב (ויקרא כב) כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה, בְּכָל הַקֳּדָשִׁים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, לְחַיֵּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם טָמֵא. וְנוֹתָר יָלֵיף מִטָּמֵא: