ברטנורא על משנה מעילה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ו
שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. שֶׁמְּבִיאִין בַּעֲצֶרֶת:
קָרְמוּ פְנֵי הַלֶּחֶם בַּתַּנּוּר. הַיְנוּ תְחִלַּת תִּקּוּנָן, וְהַהִיא קְרִימָה בַתַּנּוּר חֲשִׁיבָא הֶכְשֵׁר לִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים כִּשְׁחִיטָה דְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וְהָכָא לֹא גָרְסִינַן וּבְלִינָה, מִשּׁוּם דִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם נֶאֱפוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, שֶׁאֵין אֲפִיָּתָן דּוֹחָה אֶת הַיּוֹם טוֹב, וְנֶאֱכָלוֹת לְמָחָר בְּיוֹם טוֹב. וְהֻכְשְׁרוּ לִשְׁחֹט עֲלֵיהֶן אֶת הַזֶּבַח, דְּכֵיוָן דְּקָרְמוּ פָנֶיהָ קְרוּיָה לֶחֶם:
וְאֵין בָּהֶן מְעִילָה. שֶׁיֶּשׁ בָּהֶן שְׁעַת הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים וּכְבָר נַעֲשֵׂית מִצְוָתָן: