ברטנורא על משנה מעילה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ג
פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים. אֵין בָּהֶן לַכֹּהֲנִים הֶתֵּר כְּלָל:
הֻזָּה דָמָן כוּ'. הַזָּאַת דָּמָן קוֹבַעְתָּן לַפִּגּוּל לַעֲנֹשׁ כָּרֵת הָאוֹכֵל מֵהֶן אִם חָשַׁב עֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה לְהַקְטִיר אֵמוּרֵיהֶן חוּץ לִזְמַנָּן, וְכֵיוָן דְּלֵית בְּהוּ הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים, מוֹעֲלִין בָּהֶן בְּבֵית הַדֶּשֶׁן חוּץ לַמַּחֲנֶה הֵיכָא דְנִשְׂרְפוּ אִם נֶהֱנָה מֵהֶן:
עַד שֶׁיֻּתַּךְ הַבָּשָׂר. כְּלוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה נִשְׂרָף וְנַעֲשֶׂה פֶחָמִים. אֲבָל לְאַחַר שֶׁנִּתַּךְ, שׁוּב אֵין בּוֹ מְעִילָה, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁנַּעֲשֵׂית מִצְוָתוֹ וּמוֹעֲלִים בּוֹ: