ברטנורא על משנה מעילה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה א
חַטַּאת הָעוֹף. הֻכְשְׁרָה לִפָּסֵל. כְּלוֹמַר מִשֶׁנִּמְלְקָה נִתּוֹסְפָה בָּהּ קְדֻשָּׁה, שֶׁהִיא נִפְסֶלֶת אִם נָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם אוֹ מְחֻסַּר כִּפּוּרִים. וְדַוְקָא נִפְסֶלֶת בִּטְבוּל יוֹם, אֲבָל לֹא מִטַּמְּאָה לְטַמֵּא אֲחֵרִים, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁטְּבוּל יוֹם פּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה כָּךְ הוּא פוֹסֵל אֶת הַקֹּדֶשׁ:
הֻזָּה דָמָהּ חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל. דְּהַזָּאָה שֶׁל חַטַּאת הָעוֹף בִּמְקוֹם זְרִיקָה דִבְהֵמָה קָאֵי, דְּהַזָּאָה קֹבַעַת פִּגּוּל כְּשֶׁחָשַׁב בּוֹ קֹדֶם לָכֵן כְּמוֹ זְרִיקַת דָּם בִּבְהֵמָה, וְשׁוּב יֶשׁ בּוֹ אִסּוּר נוֹתָר וְטָמֵא:
וְאֵין בָּהּ מְעִילָה. דְּכֵיוָן דְּהֻזָּה דָמָהּ יֶשׁ [בָּהּ] הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים: