ברטנורא על משנה מעילה· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ב
בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים. וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס וְאַחַר כָּךְ זָרַק אֶת הַדָּם:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מוֹעֲלִים בּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁזָּרַק אֶת הַדָּם. דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּזְרִיקָה לֹא מַהֲנֵי לַיּוֹצֵא לַאֲפוֹקֵי מִידֵי מְעִילָה:
וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא. הוֹאִיל וְיָצָא. דִּזְרִיקָה כְשֵׁרָה קָא קָבְעָה לְפִגּוּל, וְלֹא פְסוּלָה:
רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר אֵין מוֹעֲלִים בּוֹ. דְּקָסָבַר דִּזְרִיקָה מְהַנְּיָא לַיּוֹצֵא לְאַפּוֹקֵי מִמְּעִילָה:
אֲבָל חַיָּבִין כוּ'. אֲבָל, לְשׁוֹן בְּרַם, כְּמוֹ בֶאֱמֶת. וְכִי אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא דִזְרִיקָה מַהֲנֵי לַיּוֹצֵא, כְּגוֹן שֶׁיָּצָא מִקְצָת הַבָּשָׂר וְלֹא כֻלּוֹ, דְּמִגּוֹ דִמְהַנְּיָא לְהַהוּא מִקְצָת שֶׁבִּפְנִים, מְהַנְּיָא נַמִּי לְהַהוּא מִקְצָת שֶׁיָּצָא חוּץ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא וַהֲרֵי הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה. הַשְׁתָּא מַיְתֵי רְאָיָה לְמַאי דְקָאָמַר דִּזְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא:
וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת. שְׁחוּטוֹת וְנִתְקַבֵּל דָּמָן בִּשְׁתֵּי כוֹסוֹת וְזָרַק דָּמָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן:
לֹא כְשֵׁם שֶׁדָּמָהּ. שֶׁל אוֹתָהּ:
פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ. מִן הַמְּעִילָה:
כָּךְ הוּא פוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ. שֶׁלֹּא נִזְרַק דָּמָהּ, מִן הַמְּעִילָה, הוֹאִיל וְהָיָה יָכוֹל לִזְרֹק דָּמָהּ שֶׁל אֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה:
וְאִם פּוֹטֵר דָּמָהּ אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ מִן הַמְּעִילָה. אַף עַל גַּב דִּפְסוּלָה הִיא, דְּמוֹתַר חַטָּאת הִיא, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפְטֹר בְּשָׂרָהּ שֶׁל עַצְמָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְסְלָה בְּיוֹצֵא. וְלֹא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כְשֵׁם שֶׁדָּמָהּ פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ כָּךְ הוּא פוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ, אֶלָּא כְשֶׁשָּׁחַט שְׁתֵּי הַחַטָּאוֹת כְּאַחַת, לְפִי שֶׁאִם רָצָה מִזֶּה זוֹרֵק רָצָה מִזֶּה זוֹרֵק, אֲבָל בָּזֶה אַחַר זֶה לֹא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁיִּהְיֶה דָמָהּ פּוֹטֵר בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ: