ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יג · משנה ב
מִנְחָה מִין הַמִּנְחָה. הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי מִנְחָה, אוֹ מִין מִנְחָה:
יָבִיא אֶחָת. מִן הַמְּנָחוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּפָּרָשָׁה:
מְנָחוֹת. עָלַי, אוֹ שֶׁאוֹמֵר מִין מְנָחוֹת עָלַי, יָבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִמִּין אֶחָד:
פֵּרַשְׁתִּי. מִינֵי מְנָחוֹת שֶׁאָבִיא, וְאֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה מִינִים הֵם שֶׁנָּדַרְתִּי לְהָבִיא:
מֵבִיא חֲמִשְׁתָּן. מִנְחַת סֹלֶת, מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת, מִנְחַת מַחֲבַת, מִנְחַת מַאֲפֵה תַּנּוּר, וְהִיא בָּאָה שְׁנֵי מִינִים, חַלּוֹת וּרְקִיקִין:
פֵּרַשְׁתִּי מִנְחָה שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים. בִּכְלִי אֶחָד, וְאֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה עֶשְׂרוֹנִים קָבַעְתִּי בָּהּ:
יָבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן. דִּטְפֵי מֵהָכִי לֵיכָּא לְסַפּוֹקֵי. וְאִי בָּצִיר מֵהָכִי נָדַר לֹא אִכְפַּת לָן, דְּמַתְנֶה וְאוֹמֵר כַּמָּה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי יְהֵא לְנִדְרִי וְהַשְּׁאָר יְהֵא לִנְדָבָה:
רַבִּי אוֹמֵר. כֵּיוָן דְּאָמַר מִנְחָה דְּמַשְׁמַע חֲדָא, אַלְמָא בִּכְלִי אֶחָד קְבָעָהּ, וְאִם יָבִיא שִׁשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד, שֶׁמָּא בְּצִיר מֵהָכִי נָדַר וְהָוֵי מִנְחָה יְתֵרָה, דְּאִית לֵיהּ לְרַבִּי דִּקְבִיעוּתָא דְּמָנָא מִלְּתָא הִיא, הִלְכָּךְ יָבִיא שִׁשִּׁים מְנָחוֹת מֵאַחַת וְעַד שִׁשִּׁים, חֲדָא שֶׁל עִשָּׂרוֹן אֶחָד, וַחֲדָא שֶׁל שְׁנַיִם, וַחֲדָא שֶׁל שְׁלֹשָׁה, וַחֲדָא שֶׁל אַרְבָּעָה, עַד שִׁשִּׁים. שֶׁנִּמְצָא מֵבִיא בֵּין הַכֹּל אֶלֶף שְׁמֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים עִשָּׂרוֹן, דְּוַדַּאי חֲדָא מִנַּיְהוּ נָדַר. וְאִינָךְ נְדָבָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי: