ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יב · משנה ג
הֲרֵי עָלַי מִנְחָה מִן הַשְּׂעֹרִים יָבִיא מִן הַחִטִּים. שֶׁאֵין מִנְחַת נְדָבָה בָּאָה אֶלָּא מִן הַחִטִּים. וּכְגוֹן שֶׁאָמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מְבִיאִים מִנְחָה מִן הַשְּׂעֹרִים לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר אֶלָּא מִן הַחִטִּים. אֲבָל אִם אָמַר לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר כְּלוּם, אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם:
יָבִיא סֹלֶת. דִּכְתִיב (ויקרא ב) סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ:
רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר בִּגְמַר דְּבָרָיו אָדָם נִתְפָּס, וְהוֹאִיל וּגְמַר דְּבָרָיו שֶׁלֹּא כְּדִין הַמִּנְחָה, אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: