ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יב · משנה ב
מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא. דְּאָמְרִינַן לֹא לְשֵׁם נִדְרוֹ הֱבִיאָהּ, אֶלָּא נְדָבָה אַחֶרֶת הִיא זוֹ:
זוֹ לְהָבִיא בְמַחֲבַת. שֶׁהָיְתָה עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מֻנַּחַת לְפָנָיו, וְאָמַר, זוֹ לְהָבִיא בַּמַּחֲבַת וְכוּ':
הֲרֵי זוֹ פְסוּלָה. דִּקְבָעָהּ לַכְּלִי שֶׁהִזְכִּיר בָּהּ וְאֵין יָכוֹל לְשַׁנּוֹתָהּ לִכְלִי אַחֵר:
אֵלּוּ לְהָבִיא בִּכְלִי אֶחָד. אֵלּוּ שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים לְפָנָיו:
הֲרֵי אֵלּוּ פְסוּלִים. דְּהֵיכָא דְּנָדַר בִּכְלִי אֶחָד וְהֵבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים מַפְרִישׁ מִמֶּנָּה שְׁנֵי קֳמָצִים, וְהוּא לֹא נָדַר אֶלָּא קֹמֶץ אֶחָד. וְעוֹד, שֶׁמִּנְחָה חֲסֵרָה הִיא בְּכָל כְּלִי וּכְלִי. וְהֵיכָא דְּנָדַר בִּשְׁנֵי כֵּלִים וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד הַוְיָא מִנְחָה יְתֵרָה וּמִעֵט בַּקֳּמָצִין, שֶׁהוּא בֵּרֵר לָהּ שְׁנֵי קֳמָצִין וְלֹא קָמַץ אֶלָּא אֶחָד:
אָמְרוּ לוֹ בִּכְלִי אֶחָד נָדָרְתָּ. וְלֹא חָשׁ לְדִבְרֵיהֶם וְהִקְרִיבָהּ בִּשְׁנֵי כֵּלִים, פְּסוּלִים, וְאַף עַל גַּב דְּלֹא אָמַר אֵלּוּ לְהָבִיא בִּכְלִי אֶחָד. מִשּׁוּם דְּהַשְׁתָּא לֵיכָּא לְמֵימַר לְשׁוּם נְדָבָה אַחֶרֶת אַיְתֵי לַהּ, דְּכֵיוָן דְּאָמְרֵי לֵיהּ בִּכְלִי אֶחָד נָדַרְתָּ הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר לְהוּ אֲנָא מִשּׁוּם נֶדֶר אַחֲרִינָא מַיְתִינָא לַהּ:
כִּשְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁנִּתְעָרָבוּ. דְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק הַקּוֹמֵץ, אִם יָכוֹל לִקְמֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ כְּשֵׁרוֹת, וְאִם לָאו פְּסוּלוֹת. וְהָא דְּקָתָנֵי לְעֵיל אֵלּוּ לְהָבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד פְּסוּלוֹת, מַיְרֵי כְּגוֹן דְּלֹא יָכוֹל לִקְמֹץ מִכָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ: