ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יב · משנה א
הַמְּנָחוֹת וְהַנְּסָכִים. עַד שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ בַּכְּלִי. אֵינָן קְדוֹשִׁים קְדֻשַּׁת הַגּוּף, אֶלָּא קְדֻשַּׁת דָּמִים, שֶׁצָּרִיךְ לִפְדּוֹתָן וְהַדָּמִים קְדוֹשִׁים. וְדַוְקָא כְּשֶׁנִּטְמְאוּ יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן אִם לֹא קָדְשׁוּ בַּכְּלִי, אֲבָל לֹא נִטְמְאוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ בַּכְּלִי אֵין פּוֹדִים אוֹתָן:
הָעוֹפוֹת וְהָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה וּכְלֵי שָׁרֵת. שֶׁנִּטְמְאוּ: אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן. שֶׁלֹּא נֶאֱמַר פִּדְיוֹן בִּקְדֻשַּׁת הַגּוּף אֶלָּא בִּבְהֵמָה בַּעֲלַת מוּם, דִּכְתִיב (ויקרא כז) וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה, אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַה', וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אֹתָהּ וְכוּ'. וּבְבַעֲלֵי מוּמִים שֶׁנִּפְדּוּ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, דְּאִי בִּבְהֵמָה טְמֵאָה מַמָּשׁ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שם) וְאִם בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה וּפָדָה בְּעֶרְכְּךָ, הֲרֵי בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲמוּרָה. וְאַשְׁמוֹעִינַן בְּמַתְנִיתִין דְּאַף עַל גַּב דְּאַשְׁכְּחַן בְּקָדוֹשׁ קְדֻשַּׁת הַגּוּף וְנָפַל בֵּיהּ מוּמָא דְּמִפְרִיק, הָעוֹפוֹת וְהָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה וּכְלֵי שָׁרֵת דְּקַדְּשֵׁי קְדֻשַּׁת הַגּוּף וְנִטְמְאוּ לֹא מִפְרְקֵי: