ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ו
הָעֹמֶר הָיָה מַתִּיר בַּמְּדִינָה. לֶאֱכֹל הֶחָדָשׁ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת:
וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בַּמִּקְדָּשׁ. שֶׁקֹּדֶם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אֵין מְבִיאִין מִנְחָה מִתְּבוּאָה חֲדָשָׁה, דִּכְתִיב בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם (במדבר כח) מִנְחָה חֲדָשָׁה, שֶׁתְּהֵא חֲדָשָׁה לְכָל הַמְּנָחוֹת:
וּמִנְחַת בְּהֵמָה. מִנְחַת נְסָכִים שֶׁל בְּהֵמָה:
וְאִם הֵבִיא. קֹדֶם לָעֹמֶר:
פָּסוּל. שֶׁלֹּא הֻתַּר הֶחָדָשׁ מִכְּלָלוֹ אֲפִלּוּ אֵצֶל הַהֶדְיוֹט:
אֲבָל קֹדֶם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם לֹא יָבִיא, וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר. שֶׁכְּבָר הֻתַּר מִכְּלָלוֹ אֵצֶל הַהֶדְיוֹט: