ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ה
שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים. דְּגָזְרֵי שֶׁמָּא יֹאכַל מִן הֶחָדָשׁ כְּשֶׁקּוֹצֵר קֹדֶם שֶׁיַּקְרִיבוּ הָעֹמֶר, וְזֶה שֶׁכְּבָר הוּא קֶמַח וַדַּאי נִקְצַר קֹדֶם הָעֹמֶר:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּרְצוֹן חֲכָמִים. דְּלֹא גָּזְרוּ שֶׁמָּא יֹאכַל כְּשֶׁקּוֹצֵר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
וְהָרְחוֹקִים. שֶׁאֵינָן יוֹדְעִים אִם עֲדַיִן קָרַב הָעֹמֶר:
מֻתָּרִים מֵחֲצוֹת הַיּוֹם וּלְהַלָּן. כִּדְקָתָנֵי טַעֲמָא לְקַמָּן:
שֶׁיְּהֵא יוֹם הָנֵף. יוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן שֶׁבּוֹ מְנִיפִין אֶת הָעֹמֶר:
כֻּלּוֹ אָסוּר. לֶאֱכֹל בּוֹ חָדָשׁ:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה. לְתַנָּא דְּמַתְנִיתִין, וְכִי רַבָּן יוֹחָנָן הִתְקִין:
וַהֲלֹא מִן הַתּוֹרָה אָסוּר. בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. דִּתְרֵי קְרָאֵי כְּתִיבֵי, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, דְּמַשְׁמַע דְּעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם כֻּלּוֹ אָסוּר, דְּעַד וְעַד בִּכְלָל, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (ויקרא כג) עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם, דְּמַשְׁמַע דִּלְאַחַר קָרְבַּן הָעֹמֶר מֻתָּר. הָא כֵּיצַד, כָּאן בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. אַלְמָא בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם שֶׁאֵין הָעֹמֶר קָרֵב הֲוֵי יוֹם הָנֵף כֻּלּוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה. וּמְשָׁנֵי בַּגְּמָרָא דְּהָא דִּתְנַן הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא יוֹם הָנֵף כֻּלּוֹ אָסוּר, לֹא תֵימָא הִתְקִין אֶלָּא דָּרַשׁ וְהִתְקִין, כְּלוֹמַר שֶׁדָּרַשׁ מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ בָּרַבִּים וְהוֹדִיעָם שֶׁכָּךְ הַדִּין שֶׁיּוֹם הָנֵף כֻּלּוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי בַּגְּמָרָא, שֶׁאֵין הֶחָדָשׁ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן בִּזְמַן שֶׁאֵין מִקְדָּשׁ אֶלָּא עַד שֶׁיָּאִיר פְּנֵי הַמִּזְרָח שַׁחֲרִית בְּיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר, דִּכְתִיב עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, עַד וְלֹא עַד בִּכְלָל, וְהִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא יוֹם הָנֵף כֻּלּוֹ אָסוּר, מִשּׁוּם מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְיֹאמְרוּ אֶשְׁתָּקַד מִי לֹא הֲוָה אָכְלִינַן מִשֶּׁהֵאִיר הַמִּזְרָח, הַשְׁתָּא נַמִּי נֵיכוּל, וְהֵן אֵינָן יוֹדְעִים דְּבִזְמַן הַמִּקְדָּשׁ אָסוּר לֶאֱכֹל חָדָשׁ עַד שֶׁיַּקְרִיב הָעֹמֶר, דִּכְתִיב עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם. וְהָכִי מְפָרְשִׁינַן לַהּ בְּפֶרֶק לוּלָב הַגָּזוּל: