ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק י · משנה ד
מְהַבְהְבִין אוֹתוֹ בָאוּר. בְּעוֹדוֹ בַּשִּׁבֳּלִין, כְּדֵי לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת קָלִי, כְּדִכְתִיב (ויקרא ב) אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, וּבְמִנְחַת הָעֹמֶר מַיְרֵי קְרָא:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. תְּחִלָּה חוֹבְטִים. וְלֹא כְּדֶרֶךְ תְּבוּאָה יְבֵשָׁה שֶׁחוֹבְטִים אוֹתוֹ בְּמַקֵּל, אֶלָּא בְּקָנִים לַחִים:
וּבִקְלִיחוֹת. בְּקֶלַח שֶׁל כְּרוּב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְמָעֵךְ. וְאַחַר כָּךְ מְקַיְּמִין בּוֹ מִצְוַת קָלִי:
נְתָנוּהוּ לָאַבּוּב. דִּסְבִירָא לְהוּ לְרַבָּנָן שֶׁאִם מְהַבְהְבִים אוֹתוֹ בָּאוּר מַמָּשׁ אֵין נִקְרָא קָלִי, שֶׁאֵין נִקְרָא קָלִי אֶלָּא עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי כְּלִי, שֶׁנּוֹתְנִים אוֹתוֹ בָּאַבּוּב, וְהוּא כְּלִי שֶׁל נְחֹשֶׁת מְנֻקָּב שֶׁמּוֹכְרֵי קְלָיוֹת קוֹלִין בּוֹ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
בְּרֵחַיִם שֶׁל גָּרוֹסוֹת. שֶׁאֵין טוֹחֲנוֹת דַּק אֶלָּא עָבֶה. שֶׁאִם יִטְחֲנוּ יָפֶה יַעַבְרוּ הַסֻּבִּין שֶׁל קְלִפָּה בַּנָּפָה עִם הַסֹּלֶת. וְגָרוֹסוֹת לְשׁוֹן גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל, וְעַל שֵׁם כֵּן נִקְרֵאת גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל:
וְחַיָּב בַּחַלָּה. דְּחִיּוּב חַלָּה הַיְנוּ גִּלְגּוּל הָעִסָּה, וְגִלְגּוּל עִסָּה זוֹ בְּיַד הֶדְיוֹט הִיא לְאַחַר שֶׁנִּפְדָּה:
וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת. דְּמֵרוּחוֹ בְּיַד הֶקְדֵּשׁ הוּא, וּמֵרוּחַ הֶקְדֵּשׁ פּוֹטֵר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת:
רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּב. הַאי קֶמַח הַנּוֹתָר מֵעִשָּׂרוֹן שֶׁל עֹמֶר:
בַּחַלָּה וּבַמַּעַשְׂרוֹת. לְפִי שֶׁלֹּא נִתְּנוּ מְעוֹת הֶקְדֵּשׁ אֶלָּא בַּצָּרִיךְ לָהֶם לְעִשָּׂרוֹן לְבַד, אֲבָל הָאַחֵר לֹא קָדַשׁ, הִלְכָּךְ לָאו מֵרוּחַ הֶקְדֵּשׁ הוּא, דְּהָא לֹא קַדּוּשׁ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:
בָּא לוֹ לָעִשָּׂרוֹן. נוֹתֵן תְּחִלָּה שַׁמְנוֹ וּלְבוֹנָתוֹ קֹדֶם נְתִינַת הַסֹּלֶת:
יָצַק וּבָלַל. לְאַחַר נְתִינַת הַסֹּלֶת, כְּדֶרֶךְ כָּל הַמְּנָחוֹת שֶׁנּוֹתֵן שֶׁמֶן בִּכְלִי תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן סֹלֶת וְחוֹזֵר וְיוֹצֵק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וּבוֹלֵל:
הֵנִיף וְהִגִּישׁ. דְּמִנְחַת הָעֹמֶר טְעוּנָה הֲנָפָה וְהַגָּשָׁה, כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק כָּל הַמְּנָחוֹת: