ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ח
חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. לְפִי שֶׁאֵין לָהֶם דַּעַת:
סוּמָא. דִּכְתִיב בְּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה, וְהֵם סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה, וּבַסַּנְהֶדְרִין לֹא הָיָה בָּהֶן סוּמָא, כִּדְמוּכָח בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין, וְהוּא הַדִּין לְכָל שְׁאָר סְמִיכוֹת שֶׁאֵין סוּמָא יָכוֹל לִסְמֹךְ:
וְנָכְרִי. דִּכְתִיב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ', בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סוֹמְכִין וְאֵין הַנָּכְרִים סוֹמְכִין:
וְהָעֶבֶד וְהַשָּׁלִיחַ. דִּכְתִיב (ויקרא א) וְסָמַךְ יָדוֹ, וְלֹא יַד עַבְדּוֹ וְלֹא יַד שְׁלוּחוֹ:
וְהָאִשָּׁה. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סוֹמְכִין, וְלֹא בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל סוֹמְכוֹת:
וּסְמִיכָה שְׁיָרֵי מִצְוָה. דְּאֵינָהּ מְעַכֶּבֶת כַּפָּרָה. וּמִיהוּ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ לֹא כִּפֵּר:
בִּשְׁתֵּי יָדָיִם. דִּכְתִיב בַּשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ (שם טז) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו, זֶה בָּנָה אָב לְכָל הַסְּמִיכוֹת שֶׁיִּהְיוּ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם:
וּבִמְקוֹם שֶׁסּוֹמְכִים שׁוֹחֲטִים. שֶׁאִם סָמַךְ חוּץ לָעֲזָרָה חוֹזֵר וְסוֹמֵךְ בָּעֲזָרָה בִּמְקוֹם שְׁחִיטָה:
וְתֵכֶף לַסְּמִיכָה שְׁחִיטָה. דִּכְתִיב וְסָמַךְ וְשָׁחַט: