ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ז
פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת. עַל אַחַת מִכָּל הַמִּצְוֹת. כְּגוֹן הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁחֵלֶב מֻתָּר. וְזֶהוּ פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר שֶׁבַּמִּקְרָא, וּסְמִיכָה כְּתִיבָא בֵּיהּ (ויקרא ד) וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר, וּשְׁלֹשָׁה מִזִּקְנֵי בֵּית דִּין הָיוּ סוֹמְכִין עָלָיו:
וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. לַעֲזָאזֵל, כְּתִיב בֵּיהּ (שם טז) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי:
שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. דִּכְתִיב בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ וְכִי תִשְׁגּוּ כוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
כָּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד טְעוּנִים סְמִיכָה. דְּעִקַּר סְמִיכָה בְּקָרְבַּן יָחִיד הוּא דִּכְתִיבָא (שם ג) וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ:
הַיּוֹרֵשׁ סוֹמֵךְ. אִם הִתְנַדֵּב אָבִיו בְּקָרְבַּן עוֹלָה וּשְׁלָמִים וּמֵת, בְּנוֹ סוֹמֵךְ עָלָיו:
וּמֵבִיא נְסָכִים. שֶׁל קָרְבָּן:
וּמֵמִיר. אִם הֱמִירָהּ בִּבְהֵמָה אַחֶרֶת, תְּמוּרָתוֹ חָלָה עָלֶיהָ וּשְׁתֵּיהֶן קְדוֹשׁוֹת כְּאִלּוּ הֱמִירָהּ אָבִיו: