ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ו
חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם. מִשּׁוּם דִּכְתִיב בְּפָרָשַׁת נְסָכִים (במדבר טו) לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה. בָּא בְּנֶדֶר וּבִנְדָבָה, טָעוּן נְסָכִים, יָצְאוּ בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וּפֶסַח וְחַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁהֵן בָּאִים חוֹבָה לֹא לִנְדָבָה, שֶׁאֵין טְעוּנִים נְסָכִים. יָכוֹל אַף חוֹבוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת הָרֶגֶל בָּרֶגֶל כְּגוֹן עוֹלוֹת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה לֹא יִהְיוּ טְעוּנוֹת נְסָכִים, תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם, כָּל הַבָּא בְּמוֹעֲדֵיכֶם טָעוּן נְסָכִים. וּשְׂעִירֵי חַטָּאת שֶׁבָּאִים חוֹבָה לָרֶגֶל אֵין טְעוּנִים נְסָכִים, דִּכְתִיב בְּפָרָשַׁת נְסָכִים וְכִי תַעֲשֶׂה בֶּן בָּקָר, בֶּן בָּקָר בַּכְּלָל הָיָה, בִּכְלַל וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה, דְּמַשְׁמַע כָּל אִשֶּׁה טָעוּן נְסָכִים חוּץ [מֵאִשֶּׁה] שֶׁמִּעֵט, וְלָמָּה יָצָא, לְהָקִישׁ אֵלָיו, מַה בֶּן בָּקָר מְיֻחָד שֶׁבָּא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה. אַף כָּל בָּא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה, יָצְאוּ שְׂעִירֵי הָרְגָלִים שֶׁהֵן בָּאוֹת חַטָּאוֹת, שֶׁאֵין חַטָּאת בָּא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה, שֶׁאֵין טְעוּנוֹת נְסָכִים:
חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ שֶׁל מְצֹרָע טְעוּנִים נְסָכִים. לְפִי שֶׁאֵינָן בָּאִים עַל חֵטְא כִּשְׁאָר חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. וְחַטַּאת נָזִיר אֵינָהּ טְעוּנָה נְסָכִים, מִשּׁוּם דְּנָזִיר חוֹטֵא הוּא כְּדִכְתִיב (במדבר ו) מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ, שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן: