ברטנורא על משנה מנחות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ד
מְעָרְבִין נִסְכֵּי פָרִים. מִנְחַת נִסְכֵּי פַּר בְּמִנְחַת נִסְכֵּי אַיִל. לְפִי שֶׁבְּלִילַת שְׁתֵּיהֶן שָׁוָה, שְׁנֵי לֻגִּים לְעִשָּׂרוֹן. דְּהָא תְּנַן לְעֵיל שִׁשָּׁה לֻגִּים לַפָּר, וְסֹלֶת הָוֵי לְהוּ שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים כְּדִכְתִיב (שם) וְהִקְרִיב עַל בֶּן הַבָּקָר מִנְחָה סֹלֶת שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן חֲצִי הַהִין, דְּהַיְנוּ שִׁשָּׁה לֻגִּין. וְלָאַיִל אַרְבָּעָה לֻגִּין, וְסֹלֶת שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לָאַיִל:
נִסְכֵּי כְבָשִׂים. שְׁלֹשָׁה לֻגִּין לְעִשָּׂרוֹן, דִּכְתִיב עִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, וּכְתִיב בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִית הַהִין, דְּהַיְנוּ שְׁלֹשָׁה לֻגִּין:
וְשֶׁל הַיּוֹם בְּשֶׁל אָמֶשׁ. אִם הֵבִיא אֶמֶשׁ זִבְחוֹ בְּלֹא נְסָכִים. דְּקַיְמָא לָן אָדָם מֵבִיא זִבְחוֹ הַיּוֹם וּנְסָכָיו מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים. וְאִם הַיּוֹם הֵבִיא קָרְבָּן אֶחָד וּשְׁנֵי נְסָכִים עִמּוֹ, אֶחָד בִּשְׁבִילוֹ וְאֶחָד בִּשְׁבִיל שֶׁל אֶמֶשׁ, מְעָרְבִין יַחַד אִם הַקָּרְבָּנוֹת שָׁוִין, שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם כְּבָשִׂים אוֹ אֵילִים [אוֹ פָּרִים] אוֹ פַּר וְאַיִל:
אֲבָל אֵין מְעָרְבִים נִסְכֵּי כְבָשִׂים בְּנִסְכֵּי פָרִים וְאֵילִים. לְפִי שֶׁמִּנְחַת פַּר וְאַיִל חֲרֵבָה הִיא לְגַבֵּי כְּבָשִׂים, וּבוֹלַעַת הֵימֶנָּה, וְנִמְצֵאת שֶׁל כֶּבֶשׂ חֲסֵרָה וְזוֹ יְתֵרָה:
וְאִם בְּלָלָן. שֶׁכְּבָר הָלְכָה מִצְוַת שַׁמְנָן:
כְּשֵׁרוֹת. כְּרַבָּנָן דִּפְלִיגֵי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּהַקּוֹמֵץ רַבָּה וְאָמְרֵי חָרֵב שֶׁנִּתְעָרֵב בְּבָלוּל יִקְרַב:
וְאִם עַד שֶׁלֹּא בְלָלָן. נִתְעָרְבוּ:
פְּסוּלוֹת. דְּבָעִינַן רָאוּי לְבִילָה, וְלֵיכָּא, דְּחָסְרָא לַהּ שֶׁל כֶּבֶשׂ, וְשֶׁל אַיִל יְתֵרָה:
אַף עַל פִּי שֶׁמִּנְחָתוֹ כְפוּלָה. כְּדִכְתִיב בֶּאֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים, וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים: